אפשר לחלק את הצטיידות הבית לצריכה השוטפת לשלושה חלקים:
א. הצטיידות לתקופה ארוכה – מוצרים לא מתכלים כמו חומרי ניקוי, טואלטיקה ומזון יבש
ב. הצטיידות לתקופה בינונית – מזון רגיל
ג. הצטיידות לתקופה קצרה – מזון שמחזיק זמן קצר כמו לחם
את ההצטיידות לתקופה הארוכה נערוך בערך פעם בחודש, את הבינונית פעם בשבוע ואת הקצרה נעשה רק אם צריך. כדאי לקבוע יום קבוע כדי שבני הבית ידעו מתי מגיעה “אספקה”. נאמר יום ראשון הראשון בחודש – הצטיידות גדולה וכל יום ראשון אחר – הצטיידות בינונית. ואם כך, עלינו לנהל שתי רשימות – אחת להצטיידות הארוכה ושניה לבינונית. זו הדברה הבאה.
טוב, כולם יודעים שהולכים למרכול רק עם רשימה אבל למעשה מדובר בשתי רשימות אשר מנוהלות על ידי בני הבית על בסיס שוטף. מיקום הרשימה יכול להיות על המקרר או דיגיטלית ב”ענן”. כאשר עומד להיגמר מוצר צריכה כלשהו יש להוסיפו לרשימה הרלוונטית. האחריות היא על בן הבית שהבחין בכך. בהגיע תאריך ההצטיידות, הקונה לוקח את הרשימה וקונה אך ורק מה שכתוב בה. לא להתפתות לחטוף מוצרים שלא נמצאים ברשימה.
את ההצטיידות הגדולה כדאי לעשות במקום בו המחירים זולים גם אם הוא מחייב נסיעה. מומלץ לעשות מחקר לגבי הסביבה בה אתם גרים או עובדים ולהכיר את המקומות בהם ניתן לרכוש יותר בזול. לרוב אלה יימצאו באזורי תעשיה ולא בתוך העיר. אם לא היה ברור, ההצטיידות הגדולה תכיל גם את הבינונית של אותו שבוע. גם את ההצטיידות הבינונית הרגילה כדאי לעשות במקום בו המחירים אטרקטיביים אבל לא כדאי לנסוע רחוק בשל כך שכן עלויות הנסיעה יתווספו לעלות הקניה. אין חובה לבצע את כל הקניה במקום אחד. למשל, אפשר לקנות ירקות ופירות בשוק, לחם במאפיה והשאר במרכול. כל אחד לפי העדפותיו.
לפעמים כשקונים מוצר באריזה גדולה העלות היחסית יורדת. זה נשמע הגיוני אבל זה לא השיקול המכריע. השיקול המכריע הוא השאלה האם קיומה של כמות גדולה של מוצר מסוים בבית תגרום בהכרח להגדלת הצריכה שלו או לא. תהיו כנים עם עצמכם. לדוגמא: אמא ואבא שותים כוס קפה אחת בבוקר לפני העבודה. לא משנה כמה קפה יש בבית הם ישתו תמיד רק כוס אחת ביום. דוגמא שניה: יש שקית של נשנושים מלוחים על השיש. מי שעובר לידה ויש לו רעב קל תוחב את ידו ומנשנש. בין אם תהיה שקית גדולה או קטנה (או בכלל לא) היא תנושנש כולה במהרה. כלומר זמינות המוצר מגבירה את צריכתו. לסיכום, אפשר לקנות באריזות חסכון רק מוצרים שאתם משוכנעים שלא תגבירו את צריכתם עקב זמינותם. את אלה אפשר להוסיף כבר להצטיידות הגדולה.
לו הייתם מנהלים בית הארחה קטן בוודאי הייתם מתכננים מראש מה תגישו לאורחים כל יום. ובכן, אתם מנהלים בית הארחה קטן (חבל רק שהאורחים לא משלמים). זו הדרך היחידה להצטייד כראוי במזון לכל השבוע. ככל שתתרגלו זאת תראו כמה זה פשוט. מומלץ לשתף את בני הבית בתכנון וגם בביצוע.
כלומר, אל תאספו אותם מנקודות קידום המכירה בפתח החנות או ליד הקופה. במסדרון הבית תוכלו לראותם ולהשוות את המוצר לכל המוצרים הדומים לו, לבחור אריזות שונות ולהחליט החלטות צרכניות מושכלות.
כך תוכלו לאתר קפיצות מחירים לא רצויות או רצויות.
ע”י משרד הכלכלה (לחם אחיד, חלב רגיל, ביצים, חמאה, גבינת עמק ועוד). אלה יימכרו באותו מחיר בכל מקום והיום הם מחוייבים להיות במקום בולט עם שילוט מתאים לידם. הידעתם שגביע אשל עולה רק 1.55 שקלים? הידעתם שלחם אחיד פרוס עולה 33% יותר מלחם אחיד לא פרוס?
כאן צריך קצת להוריד חלודה מכישורי המתמטיקה ולתרגל. הרעיון הוא להתאים את מחיר האריזה ליחידה של 100 גרם או של 1 ק”ג. החשבון הוא פשוט. אם משקל האריזה הוא 350 גרם ומחירה הוא 13 שקלים אז כדי לקבל את המחיר ל 100 גרם נחלק את המחיר ב 3.50. כדי לדעת את המחיר לק”ג נחלק את המחיר ל 0.350. מסובך? קצת תרגול וזה יהיה פשוט. הרעיון הוא להשוות מוצרים דומים באריזות שונות או אפילו מוצרים זהים במידות שונות ולדעת מה המצור הכי משתלם. כמובן – לא לשכוח את כלל מס’ 4!
מוצרים טריים במעדניה. גבינות, בשר בד”כ יהיו זולים יותר בחיתוך, שקילה ואריזה אישית במעדניה מאשר באריזה מוכנה. שימו לב שיש מקומות שבהם תבקשו 200 גרם ויפרסו לכם קצת יותר (שיטת מצליח, נאמר 230 גרם). בפעם הבאה פשוט בקשו פחות (נגיד 180 גרם).
רוב האנשים קונים את המוצרים שממוקמים בגובה העיניים. ברור שהנהלת המרכול תמקם שם מוצרים רווחיים. במדפים הנמוכים יש מוצרים נוספים, לא פחות טובים ובמחירים לפעמים הרבה יותר אטרקטיביים.
תוך כדי מעבר המוצרים בקופה ולפני העזיבה. המחירים שחוייבתם תואמים את המחיר על המוצר? המבצעים או ההנחות הובאו בחשבון? חוייבתם על תפוח פינק ליידי במקום על תפוח בלדי? עמדו על המשמר.
תגובה אחת בנושא “עשרת הדברות לקניה במרכול”