דופקים את השחורים

תפיסה רווחת במדינתנו שלעבוד בשחור זו עוד קומבינה מוצלחת. כסף עובר ישירות מהמעסיק לעובד, העובד לא משלם מס, המעסיק לא משלם מס, שני הצדדים מרוצים. תענוג.

במיוחד נפוץ הסידור אצל מעסיק שהוא לא באמת עסק, למשל מי שמעסיק עוזרת בית או עוזר. יחסי עובד מעסיק במקרה זה לא מאד פורמליים אך בהחלט קיימים.

האמת היא שכמו הרבה קומבינות ישראליות שני הצדדים דווקא מפסידים. בואו נראה כיצד.

המעסיק:

מרוויח – לא משלם ביטוח לאומי עבור העובד אבל פוגע בעובד ובזכויותיו מביטוח לאומי

מפסיד – חושף עצמו לתביעה כספית גדולה בגין תאונה בעבודה

מפסיד – לא יכול לדרוש הכרה בהוצאות בגין התשלומים לעובד

מרוויח  – לא משלם לפנסיה עבור העובד אבל פוגע בחסכון הפנסיוני של העובד וברצף הביטוחי שלו. גם כשהעובד יעבור למעסיק חדש הוא עלול להפסיד 6 חודשי פנסיה בגלל חוסר רצף ביטוחי.

מפסיד – המעסיק חושף עצמו לתביעה כספית גדולה במקרה של חוסר יכולת כלשהי של העובד לעבוד (גם אם לא קשורה לעבודה אצלו!) ובגין מוות של העובד

מפסיד – המעסיק חושף עצמו לתביעת פיצויים מלאה במקרה שהעובד זכאי לפיצויים

כמובן שמדובר בעבירה על החוק בשני המקרים

העובד:

מרוויח – לא משלם מס הכנסה (אבל גם ככה על משכורות מתחת ל 6000 שקלים אין מס וגם על שכר עד 9,000 שקלים מדובר במס מאד קטן)

מפסיד – מענק עבודה לבעלי הכנסות נמוכות (מס הכנסה שלילי)

מפסיד – תוספת של לפחות 12.5 אחוז מהשכר שמופקד לפנסיה בנוסף לשכר

מפסיד – כיסוי ביטוחי למקרה של אובדן כושר עבודה

מפסיד – כיסוי ביטוחי למשפחה למקרה מוות

מפסיד – רצף ביטוחי המאפשר לקבל הפקדות לפנסיה מיום העבודה הראשון אצל המעסיק הבא

מפסיד – זכויות מביטוח לאומי כמו דמי תאונה, דמי פגיעה בעבודה ואפילו זכות לקבל קצבת זקנה מוגדלת בעתיד אם לא צבר מספיק שנות תשלום

בקיצור, זה לא ממש משתלם וזה גם לא ממש חוקי.

מה קורה כאשר מדובר ביחסי עובד מעביד לא מאד פורמליים כמו מישהו שמעסיק עוזר בית על בסיס לא קבוע?

גם במקרה כזה יש לעובד זכויות ולמעסיק חובות. אדגיש שתיים חשובות:

תשלום דמי ביטוח לאומי
הפקדה לפנסיה

שתי אלו הן חובות של המעסיק וזכויות של העובד, גם אם העובד לא מעוניין בזכויות אלו.

source: Pixabay

איך תכלס מתעסקים עם כל הבירוקרטיה הזו? לאט ובזהירות. להלן מדריך קצר.

ביטוח לאומי

על המעסיק להירשם בביטוח לאומי כמעסיק של עובד במשק בית. הכל אפשרי דרך אתר האינטרנט. מקבלים מספר מעסיק ואז אפשר לשלם את דמי הביטוח (גם באינטרנט). עבור רוב העובדים מדובר ב 7.25% מהשכר ומשלמים אחת לרבעון. פרטים באתר של ביטוח לאומי.

פנסיה

כאן זה קצת יותר מורכב לצערנו. ראשית, עלינו לשאול את העובד אם יש לו העדפה לגבי המוצר הפנסיוני והגוף הפנסיוני. יתכן שיש לו תכנית פנסיונית פעילה ואז נצטרך להפקיד לו החל מהחודש הראשון. אם אין לו תכנית פעילה ניתן להתחיל להפקיד רק אחרי חצי שנה. אם העובד בוחר תכנית פנסיונית עליו לספק למעסיק את פרטי התכנית והנחיות לאן להפקיד את הכסף.

אם העובד אינו בוחר בעצמו, המעסיק יבחר אחת מארבע קרנות הפנסיה הנבחרות שזכו במכרז הממשלתי (אלטשולר שחם / פסגות / הלמן אלדובי / מיטב דש). במקרה כזה על המעסיק להירשם כמעסיק אצל הקרן שהוא בחר, לספק את הפרטים המלאים של העובד ולקבל אישור מהקרן. לאחר מכן עליו לבצע הפקדה חודשית לחשבון הבנק של הקרן בגובה לפחות 18.5% משכר העובד ובנוסף לשלוח לקרן גליון אקסל עם פרטי ההפקדה לפי הנחיות הקרן (עם פרטי חודש השכר, אחוזי וסכומי ההפקדה לתגמולים, אחוז לפיצויים, שם העובד וכד’). זו פרוצדורה מעצבנת אבל כשעושים את זה פעם אחת מתרגלים. צוות התמיכה של הקרן מסייע למעסיקים חדשים. אולי בעתיד מישהו יחשוב לפשט את התהליך. חשוב לשים לב שבתוך ה 18.5% יש חלק של 6% מהשכר שהוא על חשבון העובד, כלומר העובד מוותר על 6% משכרו לטובת החסכון הפנסיוני שלו (יש להסביר לו וגם להוריד לו מהשכר שהוא מקבל בפועל)

מעסיק שדואג לפנסיה של עובדיו פועל כחוק, מגן על עצמו וישן טוב בלילה. מעסיק שמתעלם מהחובה הזו הוא גם עבריין וגם לא מוסרי כי הוא פוגע בעתיד של עובדיו.
עובדים – אל תהיו פרייארים.
עבודה בשחור היא ויתור על זכויות שמגיעות לכם.

 

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

 

 

 

 

 

 

 

דוח העוני השנתי

השבוע פורסם דוח העוני האלטרנטיבי של ארגון לתת לשנת 2016. הדו”ח מפורסם בעיתונות לעתים בהרחבה יתרה ולעתים פחות. גם פולטיקאים עושים שימוש בפרסומו לעתים קרובות כדי לתחזק את דמותם באופן אישי. אותי הדוח מעניין, כמו הרבה דוחות על חברה וכלכלה בישראל, משום שהוא מלמד בין השאר על תפיסת האינדיבידואל את עצמו ואת מצבו ועתידו הכלכלי. אינני מסכים עם כל מסקנות הדו”ח, בעיקר בתפיסת חלוקת האחריות בין הממשלה לבין האינדיבידואל על עתידו. מספר ימים לאחר מכן פרסם גם הביטוח הלאומי את הדוח שלו. גם הוא מעניין ואפשר להגיד שמנסה לשמור על הצגת נתונים נייטרלית ופחות סובייקטיבית. Nun sweepingהביטוח הלאומי משתמש בהגדרה המקובלת ב OECD לעוני והיא למצוא את ההכנסה לנפש שחצי מהאזרחים מרוויחים מעליה וחצי מתחתיה (נגיד שהיא 5053 ש”ח) ואז להגדיר שמי שמרוויח פחות מחצי מאותו מספר (2527 ש”ח בדוגמא) הוא עני. כמובן שלמרות שההגדרה זהה במדינות ה OECD, מדובר על עוני יחסי לאותה מדינה. לפי שיטת מדידה זו ישראל במקום הראשון בשיעור העוני ואחריה ארה”ב.

אחת השאלות שעולות מקריאת דוחות כאלה היא האם יש הגדרת עוני שאינה יחסית, כלומר אבסולוטית? ניתן לאמץ הגדרה יבשה שאומרת שאם יש לאדם קורת גג ופת לחם (על בסיס קבוע) אז הוא אינו עני משום שכל השאר הם מותרות. מצד שני אפשר להגיד שאם האדם מרגיש שהוא עני אז הוא עני. יש גם הרבה אפשרויות באמצע, מה שכמובן מקשה על ניתוח סטטיסטי, ולכן מסתפקים בהגדרות עוני יחסי. בנוסף, פירמידת הצרכים בכל חברה יכולה להיות שונה ואפילו בין אינדיבידואל אחד לשני באותה חברה. למשל אדם שמתקשה לקיים את צרכי הבטחון התזונתי של ילדיו אך רוכש מוצרי בר-קיימא האם עדיין ייחשב כעני? מה עם מי שצרכיו הרוחניים קודמים לאלה החומריים? שוב, תלוי את מי שואלים.  

לדעתי, במדינה כמו ישראל שבה קיימות תשתיות קיומיות מפותחות, שירותי הבטחון, הרפואה, הפיננסים, הנגישות למגוון מוצרי צריכה והחירות הבסיסית לבחור את בחירות חיינו, כל אלה במצב טוב, מוטלת אחריות חברתית על האינדיבידואל לדאוג לרווחתו בעצמו. האם כל אדם בריא וכשיר מנטלית יודע כיצד להתנהל בצורה מיטבית בחברה מודרנית במאה ה-21? לא בטוח. זו אולי נקודת החולשה הגדולה שצפה ועולה מכל הדוחות האלו. החיים בחברה מודרנית במאה ה-21 מתוחכמים יותר מאשר במאה ה-20. הקידמה בהרבה ענפים היא שגורמת לחיים להיות יותר מתוחכמים. התחכום מחייב מוכנות וידע להתמודד איתו כדי לשגשג. עם זאת, הפער בין מי שנכשל בהתמודדות עם התחכום של החיים המודרניים ובין אלו שדוהרים על הרכבת הופך משמעותי וזאת אנו רואים בנתונים.

יש שני דברים שעל השלטון לעשות בהקשר זה:
להתאים את מערכת החינוך לצרכי החיים במאה ה-21 ולצייד את היוצאים משעריה בארגז כלים אפקטיבי לחיים בחברה טובה אך “מתוחכמת”
ללוות את אלו ש”נפלו” מהרכבת בשלב כלשהו, לאמנם ולחזקם בידע וכלים כדי שיוכלו שוב לעלות עליה ולשגשג בחיים

בעבודתי מול משפחות מכל שכבות האוכלוסיה אני פוגש רבים שטעו בדרך, שהתבלבלו או שסתם בחרו בחירות שלא מיטיבות עם יעדי חייהם. כל אלו לא קרו מתוך טפשות אלא בגלל שבתחומים רבים שלא נלמדו בצורה מסודרת (כמו בהתנהלות הכלכלית) אנשים מתנהלים בדרכי ניסוי וטעיה. זה מוביל רבים להכנס לסטטיסטיקות כמו אלו שפורסמו. הצד החיובי הוא שאלה אינן גזירות גורל. כשם שאדם שבחר בחירות לא מיטביות נקלע למצב לא מיטבי כך יכול האדם לשנות את בחירותיו ולהיטיב את מצבו. אדם בריא אינו זקוק לעזרה כלכלית מהשלטון בשום צורה כדי להגיע לבטחון כלכלי. כל אחד יכול. הלוואי והמסר הזה יחלחל בחברה שלנו ויחזק אותה. לפני מספר שבועות שיתפתי פוסט שהרשים אותי בנושא כלכלת המשפחה של החרדים, פוסט שעורר אצלי שוב את התהיות על הגדרות העוני.

מה דעתכם?


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.