תגית: פנסיה

איזו כותרת ארוכה לנושא די פשוט שיש בו מידה רבה של צדק חברתי וכלכלי. הפעם הפוסט אינו בליבת כלכלת המשפה אלא בעיוות היסטורי (לא יחיד) במערכת הפנסיונית בישראל. 

ובכן, רבות נכתב על הפנסיה הטובה במדינה – הפנסיה התקציבית. אמנם ההצטרפות אליה פסקה בתחילת האלף אך כל מי שכבר חבר במועדון נשאר בו עד סוף חייו (וחיי שאיריו).

אינני ממליץ לקצץ בקצבאות גמלאים. מי שמקבל פנסיה כחוק לאחר שנות עבודה ארוכות אינו צריך להיות קרבן של מנגנון כלכלי בעייתי.

עם זאת, יש בהחלט מקום לתקן עוול היסטורי ולהשוות את השתתפות העובדים שיקבלו בעתיד פנסיה תקציבית להשתתפות כל השכירים האחרים במשק בחסכון הפנסיוני.

מבקר המדינה כתב דוח ביקורת מיוחד ב 2016 על הסדרי הפנסיה במדינה ובו פרקים נרחבים על הבעיות בניהול הסדרי הפנסיה התקציבית. באחד הפרקים ציין את אי-יישום החלטות ממשלה להגברת השוויון בתנאי התעסוקה בין מבוטחי הפנסיה התקציבית למבוטחי הפנסיה הצוברת. במילים פשוטות, הממשלה החליטה אבל לא ביצעה. 

בואו נבין במה מדובר

כל עובד שכיר במדינה חוסך לפנסיה, בין אם כחלק מהסכם אישי מול המעסיק, כחלק מהסכם קיבוצי או כחלק מצו ההרחבה לפנסיה חובה. מקובל שכשני שליש מהחסכון לפנסיה הוא על חשבון המעסיק וכשליש על חשבון העובד. בממוצע, יוצא שבערך סך של משכורת חודשית וחצי מכיסו של המעסיק ועוד כשלושת רבעי משכורת על חשבון העובד מופקדים כל שנה לתוך הפנסיה. זה מנגנון סביר והוגן.

אין זה משנה אם השכיר מבוטח בפנסיה ותיקה הסתדרות

ית גרעונית (שהולאמה על ידי המדינה ב 2003), בביטוח מנהלים מבטיח תשואה, בביטוח מנהלים משתתף ברווחים, בקרן פנסיה חדשה, בקופת גמל או בכל מוצר או תכנית פנסיונית אחרת. כולם כולל כולם מוותרים על כ 6 עד 7 אחוזים משכרם החודשי לטובת החסכון הפנסיוני (בנוסף למה שהמעסיק מפקיד).

לרשימה הארוכה הזו יש רק חריג אחד, בן חורג שנקרא מבוטח בפנסיה תקציבית. מבוטחי הפנסיה התקציבית הם עובדי הוראה, סוהרים ושוטרים, אנשי קבע ועובדי משרד הביטחון, רשויות מקומיות ועובדי מדינה נוספים.

מבוטח בפנסיה תקציבית נהנה מפטור כמעט מלא מהשתתפות בחסכון הפנסיוני שלו. לעומת השכיר הרגיל הוא מוותר אך ורק על 2% משכרו לטובת הפנסיה, כלומר השכיר הרגיל מוותר על פי 3 משכרו בהשוואה לחברו.

אין לכך כל הצדקה, לא כלכלית ובוודאי לא חברתית.

ואכן, הממשלה ביקשה מספר פעמים להעלות את השתתפות עובדי המדינה ומערכת הבטחון בפנסיה שלהם. למעשה כבר ב 2005 החליטה הממשלה על כך אולם לא ביצעה. ב 5/8/2015 בהחלטה מס’ 370 החליטה שוב הממשלה לפעול ל”הגברת השוויון בתנאי התעסוקה בין מבוטחי הפנסיה התקציבית למבוטחי הפנסיה הצוברת” אולם גם החלטה זו לא יושמה עד היום, בין השאר בגלל התנגדות מזכ”ל ההסתדרות דאג והשר דהיום אבי ניסנקורן שטובת חבריו קדמה לדעתו לטובת הציבור. לכאורה. 

נשאלת השאלה האם יש תקדים לפגיעה בעובדים על ידי חיובם בהגדלת הפקדותיהם לפנסיה? בהחלט. ב 2003 כחלק מהצלת והלאמת הקרנות הגרעוניות של ההסתדרות הוחלט להעלות את השתתפות העובדים ל 7% משכרם. ב 2005 הוחלט על השתתפות עובדי המדינה בפנסיה התקציבית בגובה 2% משכרם (במקום 0%). ב 2016 הוחלט לעדכן את צו ההרחבה לפנסיה חובה ולהעלות את שיעורי הפקדת כלל העובדים במשק ל 6%. בקיצור, צעדים כאלו כבר ננקטו בעבר.

ב 2019 שילמה המדינה פנסיות תקציביות בסך כ 22 מיליארד שקלים. ההתחייבות האקטוארית העתידית שלה מוערכת ב כ 700 מיליארד שקלים! כאשר שיא ההוצאה צפוי בשנת 2038 לעמוד על כ 36 מיליארד שקלים. לשם השוואה, תקציב משרד הבריאות כולו עומד על כ-41 מיליארד שקלים בשנה.

 

מדוע כעת?

ראשית, לעולם לא מאוחר לתקן עוול היסטורי ואי צדק חברתי. אך במיוחד כעת ב 2020, כאשר כלכלת ישראל במשבר קשה בעקבות מגפת הקורונה, כאשר גרעון הממשלה מרקיע שחקים וכאשר עובדי המגזר הציבורי נפגעו משמעותית פחות מעובדי המגזר הפרטי – אין עיתוי טוב יותר להשוות את השתתפות העובדים זכאי הפנסיה התקציבית לשאר העובדים במשק ולהעלות אותה לפחות ל 6 אחוזים משכרם.
זהו צדק חברתי, כלכלי ומוסרי מובהק ביותר.

אין כמעט הורה שאינו מעדיף את טובת ילדיו על פני טובתו האישית. ברמה הכלכלית אני פוגש הורים רבים אשר חוסכים עבור ילדיהם למטרה ספציפית או באופן כללי לעתידם, באפיקי חסכון שונים.

אכן חובתם של הורים טובים היא לדאוג לצרכי ילדיהם בהווה ובעתיד. במאה ה-20 כאשר הילדים עזבו את הקן ההורים כבר היו “מסודרים” עם חסכונות משלהם ופנסיה טובה. תקופת הפנסיה לא היתה ארוכה וילדים רבים זכו בירושה בשלבים לא מאד מאוחרים בחייהם.

במאה ה-21 העניינים הסתבכו בשל תמורות חברתיות, דמוגרפיות וכלכליות (ראו מהפכת הגילאים של המאה ה-21) ואנו רואים יותר ויותר משפחות מתמודדות עם תופעה חדשה שנקראת “הורים נתמכים“. הורים נתמכים הם הורים בגיל מבוגר שמקורות הכנסתם אינם מספיקים לצרכי המחיה שלהם. מעבר לנטל הכלכלי שהתופעה יוצרת על הדור הצעיר, נוצר לעתים קושי רגשי להורים לבקש תמיכה מילדיהם. הבושה ותחושת הכשלון עלולה להביא הורים לעתים לגייס מקורות כספיים לא יעילים כדי להמנע מהתמודדות ראויה עם הבעיה. הורים עלולים לגייס הלוואות גרועות, למשכן מחדש את בית המגורים (משכנתא הפוכה) ועוד פתרונות שלרוב יהיו רעים.

מדוע הורים שחיו חיים יציבים כלכלית שנים ארוכות נקלעים לקושי כלכלי בגיל השלישי?

פנסיה נמוכה משמעותית ממה שהרוויחו בשנות העבודה (יש לכך מספר סיבות)
גרירת הלוואות לתוך הגיל השלישי
רמת חיים (הוצאות) שאינה תואמת להכנסה לאחר הפרישה
הוצאות בלתי צפויות (מצב רפואי / סיעודי וכד’)
המשך תמיכה בילדים גם כאשר אין לכך מקור מימון!

מי נפגע?

כולם! ההורים שחיים בבושה וסוחבים איתם צרות כלכליות לגיל השלישי.
הילדים שללא ידיעתם הירושה שלהם נחרבת.

מה עושים?

ראשית נפטרים מעול מיותר המכביד על ההורים. אין חובה להורים פנסיונריים להמשיך תמיכה כלכלית בילדים המתפרנסים עצמאית.

יושבים ומדברים בצורה פתוחה. הורים שתמכו בילדיהם וגידלו אותם שנים ארוכות אינם צריכים להתבייש לקבל קצת סיוע חזרה.

נמנעים מפתרונות קיצוניים כמו הגדלת הלוואות ומשכנתא הפוכה. יש ברוב המקרים הרבה מה לעשות לפני כן.

ניגשים ליעוץ. בונים אסטרטגית כלכלה משפחתית בין דורית משותפת.

האם במאה ה-21 אפשר למנוע מצב של הורים נתמכים?

בהחלט! כיצד?

לדאוג לפנסיה שלנו, אם היא לא מספיק טובה – לחזק אותה באופן עצמאי במהלך שנות העבודה.

לדאוג לנכסים פיננסיים ליום סגריר

לתכנן מראש את שנות הפרישה ואת רמת החיים בהן

להתאים ביטוחים (למצב סיעודי למשל)

והכי חשוב זה לזכור משפט אחד חשוב:

הדרך הכי טובה לתמוך כלכלית בילדים היא לוודא מראש שלא אהפוך לנטל עליהם. במילים אחרות – לדאוג קודם כל לעצמי לכלכלת הגיל השלישי שלי. אם היא תהיה טובה, תהיה ממנה גם ירושה טובה!

הקדמה

החסכון הפנסיוני הוא חסכון לטווח ארוך. מלבד אלה המתקרבים לפרישה או שכבר פרשו, רובנו נפגוש את החסכון שלנו רק בעוד שנים רבות.
במרבית התכניות הפנסיוניות כספי החוסכים מושקעים בשוק ההון או במילים אחרות בכלכלה. יש בכך הגיון. אנו רוצים שהחסכון יצמח ויגדל כמו שהכלכלה צומחת וגודלת.
עם זאת, השקעה בכלכלה אינה חסרת סיכון. אחת למספר שנים יש אירוע משמעותי המשפיע על הכלכלה העולמית. בעת אירוע כזה הכלכלה נפגעת וערך ההשקעה שלנו יורד.
יחד עם זאת, לאורך ההיסטוריה, היו באופן משמעותי יותר שנים של תשואה חיובית מאשר שנים “רעות”. זהו אחד מעקרונות הבסיס שמאפשר לנו להשקיע את כספי החסכון ארוך הטווח שלנו מבלי לחשוש יותר מדי.

האם כל חסכון פנסיוני נפגע כתוצאה מהקורונה?

לא. ישנן תכניות פנסיוניות שאינן חשופות כלל לשוק ההון. למשל פנסיה תקציבית ותכניות ביטוח מנהלים שנפתחו לפני שנת 1991. בפנסיה תקציבית הקצבה מובטחת על ידי המעסיק. בתכניות ביטוח מנהלים לפני 1991 התשואה השנתית מובטחת על ידי חברת הביטוח לפי תנאי הפוליסה ללא קשר למצב השוק.
עמיתי קרנות הפנסיה הותיקות שבהסדר (שההצטרפות אליהן חלה לפני 1/4/1995) עלולים גם הם להיפגע אם כתוצאה ממצב שוק ההון יווצר גרעון אקטוארי משמעותי. כרגע לא ידועה רמת ההשפעה ויתכן שכלל לא תהיה.

היכן מושקע הכסף הפנסיוני שלי?

התשובה תלויה בסוג המוצר הפנסיוני שלי ובמסלול ההשקעה שבחרתי. רוב החוסכים אינם בוחרים בצורה אקטיבית במסלול השקעה ולכן הכספים שלהם מושקעים במסלול “כללי”. החל מ 2017 מצטרפים חדשים מופנים למסלול כללי מותאם גיל, כלומר מסלול שבו תמהיל ההשקעות משתנה עם הגיל ורמת הסיכון יורדת עם ההתקרבות לגיל הפרישה.

מה מכילים מסלולי השקעה כלליים בתכניות הפנסיוניות?

מסלולי השקעה כלליים מכילים תערובת של אפיקי השקעה: מניות (בד”כ כ 25% – 30%), אגרות חוב של הממשלה ושל חברות מסחריות (בד”כ כ 30%), נכסים לא סחירים (כמו פרוייקטי נדל”ן גדולים, תשתיות ועוד), ונכסי השקעה אחרים (פקדונות, הלוואות, קרנות, תעודות סל וכמובן מזומן). הגופים המשקיעים משתדלים לפזר את ההשקעות באפיקים השונים ובמדינות שונות. עקרון הפיזור הוא עקרון חשוב בהשקעות ומטרתו לפזר את הסיכון כלומר לא לשים את כל הביצים בסל אחד.

מי מחליט במה להשקיע?

לכל גוף פנסיוני יש ועדת השקעות אשר על פי החוק פועלת משיקולים מקצועיים וללא השפעה של הנהלת אותו הגוף. הועדה מחויבת בכללים ודיווחים על פי הנחיות המפקח על הביטוח והחסכון במשרד האוצר. הועדה גם חייבת לפרסם מראש את מדיניות ההשקעה הצפויה שלה בהתאם למסלול ההשקעה.

האם החוסך יכול לשלוט היכן מושקע החסכון הפנסיוני שלו?

בתכניות פנסיה שנפתחו החל משנת 2004 רשאים החוסכים לבחור מסלול השקעה לפי העדפותיהם האישיות. כל גוף פנסיוני מציע מספר מסלולים והחוסך יכול לבחור בכל עת באיזה מסלול יושקעו כספי הפנסיה שלו. מי שלא יבחר יופנה למסלול הכללי כפי שראינו.

האם ניתן למשוך את כספי החסכון הפנסיוני לפני גיל הפרישה?

לרוב – לא. המחוקק עטף את החסכון הפנסיוני בהרבה הטבות מס, הן למעסיק והן לחוסך אך התנה אותן בכך שהחסכון ישמש כמקור הכנסה לאחר הפרישה לגמלאות.
שבירת ה”הסכם” הזה תטיל על החוסך קנס משמעותי של כ 35% ותכליתו לגרום לחוסך להמנע מצעד כזה.

האם ניתן למשוך כספי פיצויים שהופקדו לתוך החסכון הפנסיוני?

כספי פיצויים שנמצאים בחסכון הפנסיוני עוברים לבעלות העובד לאחר סיום יחסי עובד-מעביד. עם זאת, תכליתם העיקרית היא לשמש חלק משמעותי מהפנסיה העתידית. לכן ברוב המקרים, משיכה של הכספים הללו, אינה מומלצת. לעמיתי הפנסיות הותיקות שבהסדר היא אפילו תגרום לאבדן הזכות לקבל קצבת זקנה.
מי שבכל זאת מבקש למשוך כספי פיצויים לאחר שהסתיימו יחסי עובד מעביד צריך לבצע התחשבנות מס מול מס הכנסה והגוף הפנסיוני. שוב, אין מתנות חינם. יתכן שיאלץ לשלם מס על הפיצויים וגם אם יקבל פטור, הפטור הזה יפגע בפטור העתידי על קצבת הזקנה שלו. כדי לחשב את גובה המס והפטור יש להיוועץ באיש מקצוע.

אם כבר פרשתי לפנסיה האם הקצבה שלי יכולה להיפגע כתוצאה מהירידות בשוק ההון?

התשובה תלויה בסוג התכנית הפנסיונית ממנה אתה מקבל קצבה. בתכניות ביטוח מנהלים עד 1991 הקצבה אינה משתנה. בתכניות מאוחרות יותר הקצבה יכולה להשתנות לטובה או לרעה כתוצאה ממצב ההשקעות. גם בקרן פנסיה חדשה הקצבה יכולה להתעדכן אחת לתקופה כתוצאה מהתשואות על ההשקעות.

מה זה אג”ח מיועדות ולמה זה חשוב?

אגרות חוב מיועדות הן אגרות חוב שהממשלה מקצה אך ורק לקרנות הפנסיה המקיפות, ותיקות וחדשות, כדי לתת להן תשואה מובטחת על חלק מכספי החוסכים. התשואה הזו עומדת על כ 4.86 אחוזים בצמוד למדד. בקרנות הפנסיה החדשות כ 27% מכספי החוסכים מוקצים לאג”ח המיועדות וכ 60% מכספי הפנסיונרים.

אגרות החוב המיועדות מגינות על כספי החוסכים, במיוחד בתקופות בהן הביצועים בשוק ההון אינם טובים. מדובר למעשה בעוגן חשוב שמבטיח שלא כל החסכון שלנו יהיה חשוף לשוק ההון. לתכניות ביטוח מנהלים ולקופות גמל אין אג”ח מיועדות.

מה אם אני עומד לפרוש ממש בקרוב?

אם קצבת הזקנה המתוכננת מבוססת על תכנית פנסיונית צוברת כמו קרן פנסיה חדשה או ביטוח מנהלים שלאחר 1991 אזי הפגיעה בחסכון שקרתה כתוצאה ממצב שוק ההון תגרום לקצבה נמוכה ממה שתכננתם. במקרים כאלה ניתן לשקול דחייה של קבלת הקצבה או קבלת קצבה כעת על בסיס חלק מהחסכון בלבד. בכל מקרה של התכוננות לפרישה והתלבטויות לקראת פרישה מומלץ מאד מאד להתייעץ עם בעל מקצוע כדי לא לגרום נזק בלתי הפיך.

מה עם קרנות ההשתלמות?

קרנות השתלמות גם הן מוצר שלרבים מהווה חיזוק של החסכון הפנסיוני. גם קרנות ההשתלמות זוכות להטבות מס כדי לעודד את הציבור לחסוך בהן. אמנם קרן ההשתלמות הופכת נזילה לאחר 6 שנות חסכון אולם ככלל עדיף להמשיך לחסוך בה ולנצל את הטבות המס שבה לאורך שנים ארוכות.

האם כדאי למשוך קרן השתלמות נזילה כעת?

התשובה תלויה בסיבת המשיכה. אם מדובר במשיכה כתוצאה מחשש מביצועי שוק ההון כעת יתכן שמוטב לחשק שיניים ולהתאפק ולהמתין להתאוששות השוק לאחר משבר הקורונה, שוב מתוך תפיסה שמדובר בחסכון לטווח ארוך. מי שלא מצליח לישון בלילה יכול גם להחליף מסלול השקעה בעצמו (דרך אתר האינטרנט) מבלי למשוך את הכספים.
ישנם מקרים בהם המשפחה נקלעה למצוקה כלכלית המחייבת שימוש בחסכונות נזילים. במקרה כזה קרן ההשתלמות בהחלט יכולה לשמש אמצעי ליציאה מהמצוקה. ניתן גם לבצע משיכה חלקית מקרן ההשתלמות.

האם ניתן למשוך קרן השתלמות לא נזילה?

משיכה של קרן השתלמות לא נזילה מחוייבת במס הן על הרווחים והן על סכום המשיכה. סכום המשיכה יחויב במס בגובה המס השולי של החוסך. מכיוון שהקרן אינה יודעת מה גובה מדרגת המס של המבקש היא תנכה מס בגובה 47% (!) באופן אוטומטי בכל משיכה כזו. כדי לקבל החזר, על המבקש להגיש דוח מס שנתי למס הכנסה או לבקש מראש אישור ממס הכנסה לפני המשיכה.
שוב, משיכה כזו אינה מומלצת ויכולה לשמש כאמצעי להקלת מצוקה כלכלית כאשר מוצו אמצעים אחרים.

האם השוק יכול לרדת עוד? לא עדיף לצאת כעת ולחזור כשהשוק יתייצב?

כן, השוק עוד יכול לרדת. הבעיה היא שאף אחד לא יודע לנבא עד לאן ירד ומתי יתחיל לעלות ולהבריא. עם זאת, די ברור שאם משבר הקורונה ייפתר, בין אם יימצא חיסון, או תרופה, או שהתפשטות הנגיף תיעצר אז הכלכלה תחזור ברובה למצבה הקודם של יציבות וצמיחה.
נתוני העבר ממשברים קודמים הראו שמי שיצא מהשוק אחרי ירידות וחזר אליו אחרי שהחלו עליות ברוב המקרים הפסיד יותר כסף ממי שהתאפק. אבל, אף פעם לא ניתן להסיק ממה שקרה בעבר לגבי העתיד. היזהרו מיועצים שיגידו לכם שהם יודעים בוודאות מה יקרה.

איך אני יודע מה מצב החסכון הפנסיוני האישי שלי?

היכנסו לאיזור האישי באתר האינטרנט של הגוף הפנסיוני שלכם. אם אתם לא יודעים להיכן מופקדים הכספים הפנסיוניים שלכם, הביטו בתלוש השכר או התייעצו עם בעל רשיון פנסיוני.
באיזור האישי אפשר לראות תמונה עדכנית של החסכון (בד”כ נכונה לסוף החודש הקודם) וכן פרטים נוספים כמו פרטי ההפקדות, מסלול השקעה וכד’.

איך אני יודע במה בדיוק מושקע הכסף הפנסיוני שלי?

לאחר שזיהיתם את פרטי התכנית ומסלול ההשקעה היכנסו לאחד מהאתרים הבאים של משרד האוצר: פנסיה-נט (לקרנות פנסיה), ביטוח-נט (לביטוח מנהלים) או גמל-נט (לקופת גמל). חפשו בגוגל ושימו לב שאתם מופנים לאתר עם סיומת gov.il. באתרים אלה תראו את פרטי המסלולים השונים לפי הגופים השונים. בחרו במסלול שלכם ותוכלו לראות את פירוט הקצאת ההשקעות לפי אפיקי ההשקעה השונים.

מה קורה לחסכון הפנסיוני שלי אם פוטרתי או הוצאתי לחל”ת?

הפסקת עבודה גורמת להפסקת ההפקדות הפנסיונית. יתרה מכך, היא עלולה לפגוע בכיסוי הביטוחי לנכות או מוות וכן בזכות לחזור לאותה תכנית פנסיונית בעתיד.

במקרה שהפסקת העבודה היא קצרה (חודש או חודשיים) ברוב המקרים אין צורך לעשות כלום. בקרן פנסיה הכיסוי הביטוחי יישמר במנגנון של ארכת ביטוח. בביטוח מנהלים לרוב יופעל מנגנון ריסק (ביטוח) זמני. בפנסיה תקציבית יתכן ותרצו לרכוש על חשבונכם את חודשי הותק החסרים.
בכל הפסקה ארוכה יותר מומלץ להסדיר את עתידה של התכנית הפנסיונית שלכם באמצעות סוכן ביטוח פנסיוני מורשה. אל תתנו לתכנית לדעוך לבד כי זה עלול לגרום לכם נזק בלתי הפיך. ברוב המקרים ניתן להסדיר המשכיות של התכנית בתקופה של היעדר עבודה בעלות נמוכה.

מה עם עצמאים שמפקידים הפקדה חודשית לתכנית פנסיונית?

עצמאים שהכנסתם נפגעה כעת ומפקידים לפנסיה בהוראת קבע חודשית יכולים לפנות ולבקש מהגוף הפנסיוני “לדלג” על חודשי הפקדה מסויימים ולשלם רק עבור הכיסוי הביטוחי מבלי להפקיד לחסכון. הפגיעה בפנסיה של חודש או חודשיים ללא הפקדה לחסכון לא תהיה משמעותית אך זה יקל עליהם בתקופת ההסגר.

תפיסה רווחת במדינתנו שלעבוד בשחור זו עוד קומבינה מוצלחת. כסף עובר ישירות מהמעסיק לעובד, העובד לא משלם מס, המעסיק לא משלם מס, שני הצדדים מרוצים. תענוג.

במיוחד נפוץ הסידור אצל מעסיק שהוא לא באמת עסק, למשל מי שמעסיק עוזרת בית או עוזר. יחסי עובד מעסיק במקרה זה לא מאד פורמליים אך בהחלט קיימים.

האמת היא שכמו הרבה קומבינות ישראליות שני הצדדים דווקא מפסידים. בואו נראה כיצד.

המעסיק:

מרוויח – לא משלם ביטוח לאומי עבור העובד אבל פוגע בעובד ובזכויותיו מביטוח לאומי

מפסיד – חושף עצמו לתביעה כספית גדולה בגין תאונה בעבודה

מפסיד – לא יכול לדרוש הכרה בהוצאות בגין התשלומים לעובד

מרוויח  – לא משלם לפנסיה עבור העובד אבל פוגע בחסכון הפנסיוני של העובד וברצף הביטוחי שלו. גם כשהעובד יעבור למעסיק חדש הוא עלול להפסיד 6 חודשי פנסיה בגלל חוסר רצף ביטוחי.

מפסיד – המעסיק חושף עצמו לתביעה כספית גדולה במקרה של חוסר יכולת כלשהי של העובד לעבוד (גם אם לא קשורה לעבודה אצלו!) ובגין מוות של העובד

מפסיד – המעסיק חושף עצמו לתביעת פיצויים מלאה במקרה שהעובד זכאי לפיצויים

כמובן שמדובר בעבירה על החוק בשני המקרים

העובד:

מרוויח – לא משלם מס הכנסה (אבל גם ככה על משכורות מתחת ל 6000 שקלים אין מס וגם על שכר עד 9,000 שקלים מדובר במס מאד קטן)

מפסיד – מענק עבודה לבעלי הכנסות נמוכות (מס הכנסה שלילי)

מפסיד – תוספת של לפחות 12.5 אחוז מהשכר שמופקד לפנסיה בנוסף לשכר

מפסיד – כיסוי ביטוחי למקרה של אובדן כושר עבודה

מפסיד – כיסוי ביטוחי למשפחה למקרה מוות

מפסיד – רצף ביטוחי המאפשר לקבל הפקדות לפנסיה מיום העבודה הראשון אצל המעסיק הבא

מפסיד – זכויות מביטוח לאומי כמו דמי תאונה, דמי פגיעה בעבודה ואפילו זכות לקבל קצבת זקנה מוגדלת בעתיד אם לא צבר מספיק שנות תשלום

בקיצור, זה לא ממש משתלם וזה גם לא ממש חוקי.

מה קורה כאשר מדובר ביחסי עובד מעביד לא מאד פורמליים כמו מישהו שמעסיק עוזר בית על בסיס לא קבוע?

גם במקרה כזה יש לעובד זכויות ולמעסיק חובות. אדגיש שתיים חשובות:

תשלום דמי ביטוח לאומי
הפקדה לפנסיה

שתי אלו הן חובות של המעסיק וזכויות של העובד, גם אם העובד לא מעוניין בזכויות אלו.

איך תכלס מתעסקים עם כל הבירוקרטיה הזו? לאט ובזהירות. להלן מדריך קצר.

ביטוח לאומי

על המעסיק להירשם בביטוח לאומי כמעסיק של עובד במשק בית. הכל אפשרי דרך אתר האינטרנט. מקבלים מספר מעסיק ואז אפשר לשלם את דמי הביטוח (גם באינטרנט). עבור רוב העובדים מדובר ב 7.25% מהשכר ומשלמים אחת לרבעון. פרטים באתר של ביטוח לאומי.

פנסיה

כאן זה קצת יותר מורכב לצערנו. ראשית, עלינו לשאול את העובד אם יש לו העדפה לגבי המוצר הפנסיוני והגוף הפנסיוני. יתכן שיש לו תכנית פנסיונית פעילה ואז נצטרך להפקיד לו החל מהחודש הראשון. אם אין לו תכנית פעילה ניתן להתחיל להפקיד רק אחרי חצי שנה. אם העובד בוחר תכנית פנסיונית עליו לספק למעסיק את פרטי התכנית והנחיות לאן להפקיד את הכסף.

אם העובד אינו בוחר בעצמו, המעסיק יבחר אחת מארבע קרנות הפנסיה הנבחרות שזכו במכרז הממשלתי (אלטשולר שחם / פסגות / הלמן אלדובי / מיטב דש). במקרה כזה על המעסיק להירשם כמעסיק אצל הקרן שהוא בחר, לספק את הפרטים המלאים של העובד ולקבל אישור מהקרן. לאחר מכן עליו לבצע הפקדה חודשית לחשבון הבנק של הקרן בגובה לפחות 18.5% משכר העובד ובנוסף לשלוח לקרן גליון אקסל עם פרטי ההפקדה לפי הנחיות הקרן (עם פרטי חודש השכר, אחוזי וסכומי ההפקדה לתגמולים, אחוז לפיצויים, שם העובד וכד’). זו פרוצדורה מעצבנת אבל כשעושים את זה פעם אחת מתרגלים. צוות התמיכה של הקרן מסייע למעסיקים חדשים. אולי בעתיד מישהו יחשוב לפשט את התהליך. חשוב לשים לב שבתוך ה 18.5% יש חלק של 6% מהשכר שהוא על חשבון העובד, כלומר העובד מוותר על 6% משכרו לטובת החסכון הפנסיוני שלו (יש להסביר לו וגם להוריד לו מהשכר שהוא מקבל בפועל)

מעסיק שדואג לפנסיה של עובדיו פועל כחוק, מגן על עצמו וישן טוב בלילה. מעסיק שמתעלם מהחובה הזו הוא גם עבריין וגם לא מוסרי כי הוא פוגע בעתיד של עובדיו.

עובדים – אל תהיו פרייארים.
עבודה בשחור היא ויתור על זכויות שמגיעות לכם.

 

 

 

 

 

 

 

 

בעיסוקי בהדרכה פנסיונית אני רואה יותר מדי מקרים של חוסר מודעות וגרימת נזק של החוסכים לחסכון הפנסיוני של עצמם וזה מצער אותי.

הנזק הנפוץ והגדול ביותר הוא משיכת כספי הפיצויים במעברים בין עבודות. זו תוצאה של עיוות היסטורי (לדעתי).

קצת היסטוריה

חוק פיצויי פיטורין נחקק ב 1963, תקופה שונה לחלוטין מהיום. מקום עבודה אז היה דבר כמעט קדוש ורבים זכו בו לכל חייהם. מעסיק שפגע בקדושה הזו ופיטר עובד היה חייב לשלם לו פיצוי בגובה שכר של חודש עבודה על כל שנת עבודה שעבד אצלו.
מעסיקים היו צוברים את הכסף בצד כדי שאם יקרה מקרה ויצטרכו לשלם פיצויים לעובד יהיה להם מהיכן לשלם.

מאז שנות השישים שוק העבודה השתנה לחלוטין וגם חלק מהחוק. ראשית, היום אין כבר קביעות בעבודה. אנשים עוברים במהלך הקריירה בין מקומות עבודה אם ביוזמתם ואם ביוזמת המעסיק. זה דבר שגרתי. שנית, המחוקק החליט לפני מספר שנים שאת ההפרשה לפיצויים שהמעסיק שם בצד, שישים כבר בתוך החסכון הפנסיוני של העובד וזה ייצבר לזכות הפנסיה של העובד ולפחות 72% מההתחייבות לפיצויים. הכסף הזה כבר יהיה שייך לעובד בכל מקרה בין אם יהיה זכאי לפיצויי פיטורין ובין אם לא. כלומר, במקום פיצויים יש חסכון פנסיוני.

מה הבעיה?

ששכחו לשנות את השם של הכסף הזה. במקום לקרוא לו כספי פנסיה כפי שהוא באמת המשיכו לקרוא לו כספי פיצויים. בנוסף, המחוקק עדיין מאפשר לעובד למשוך את הכספים הללו בעזיבת מקום עבודה, למרות שהוא מעניש אותו בהקטנת הפטור ממס על קצבת הפנסיה, אבל את זה רוב הציבור אינו יודע.

סיכום ביניים

רוב כספי הפיצויים היום אינם של המעביד אלא של העובד והם חלק מהחסכון שלו לפנסיה

מי שמושך כספי פיצויים נענש באובדן משמעותי של הפטור ממס על קצבת הפנסיה

בקיצור, מי שמושך כספי פיצויים דופק לעצמו את הפנסיה פעמיים. הוא גם מקטין אותה עד 40% וגם ישלם עליה יותר מס.

מה עושים?

במעברי עבודה המעסיק יתן לכם טופס 161 עם פירוט הכספים המגיעים לכם – שמרו עליו בקלסר בבית עד הפנסיה!
בנוסף, אתם תצטרכו למלא טופס 161א בו אתם בוחרים מה לעשות עם כספי עזיבת עבודה. אם אתם לא יודעים מה לעשות, התייעצו עם איש מקצוע. מומלץ כאמור, להשאיר את כספי הפיצויים בתכנית הפנסיונית (זה נקרא רצף קצבה) או אם יש כבר מעסיק חדש לדחות את כל ההתחשבנות בנושא לסיום ההעסקה הבאה (זה נקרא רצף מעסיקים).

מחקר חדש שנעשה באוניברסיטת בן-גוריון מצא שהפנסיה הממוצעת של מי שמשתכר כ 10,000 שקלים תהיה כ 3,800 שקלים לגברים וכ 3,100 לנשים, פחות מהתחזיות המקובלות. זו נפילה די גדולה אך זו אינה גזירת גורל. אמנם שוק העבודה המודרני דינמי מאד ומקשה לצבור כספים לפנסיה בצורה אופטימלית אך מי שמודע לכך ומנהל את החסכון הפנסיוני שלו כהלכה יצליח להגיע לקצבה גדולה יותר. רוצים עוד הדרכה בנושא? דברו איתי.

נ.ב. תמיד יש יוצאים מן הכלל ויש מקרים שכן כדאי למשוך את כספי הפיצויים, במיוחד בסמוך או בעת הפרישה אך זה מחייב בדיקה של מומחה.

 

המצרכים הדרושים:

ילד או נער שיש לו תכנית “חסכון לכל ילד” של הביטוח הלאומי בקופת גמל

אופן ההכנה:

לא עושים כלום. אני מדגיש – כלום

זמן ההכנה:

בין 40 ל 50 שנה

הסבר:

תכנית חסכון לכל ילד בקופת גמל היא קופת גמל לכל דבר. למעשה זו קופת גמל להשקעה אבל גם היא קופת גמל. קופת גמל היא מוצר שיעודו המקורי הוא לתקופת הפנסיה. קופת גמל להשקעה אפילו מאפשרת קבלת קצבת זקנה פטורה ממס. 
כיום, ילדי ישראל מקבלים מהמדינה 100 שקל בחודש המופקדים לתוך תכנית “חסכון לכל ילד”. ניתן לבקש להפקיד את המתנה הזו בקופת גמל. הצבירה תהיה זמינה בגיל 18 או 21 או מתי שרוצים לאחר מכן. נגיד שבגיל 21 יהיו לבחור הצעיר כ 25,000 שקלים בקופה. 
בואו נציע לו לא לגעת בכסף. הכסף פשוט ימשיך לעבוד בתוך קופת הגמל, יצבור רווחים ותשואות וישביח בחבית כמו וויסקי. בגיל 60 או לאחר מכן. יפתח ידידנו את החבית ויגלה שם סכום של כ 80,000 שקלים (בהנחת תשואה ריאלית סבירה מאד של 3% בשנה), אם יחכה עד גיל 67 כבר יגלה שם כ 100,000 שקלים! אם ימשוך את 100,000 השקלים כקצבה יקבל כ 500 שקל לכל החיים פטורים ממס! 

שימו לב, הוא קיבל 100 שקלים מתנה חודשית מהמדינה כשהיה ילד, לא עשה איתו כלום ועכשיו הם הפכו ל 500 שקלים מגיל 67 עד המוות! אם זה לא קסם אז מה כן?

מה הטריק? לא לעשות כלום. לא להתפתות. להתעלם מהכסף הזה עד הפנסיה ולא למשוך אותו בדרך לשם. 

אני הולך לדבר שוב על קרן פנסיה. רגע, אל תברחו. זה חשוב ומעניין.

ב 1/6/2018 נכנס לשימוש תקנון אחיד בקרנות הפנסיה. זו עוד יוזמה של גברת דורית סלינגר, ישתבח שמה, בעלת הכותרת הארוכה בעולם “הממונה על שוק ההון, ביטוח וחסכון במשרד האוצר” שתיקרא להלן ה”ממונה”.

התקנון האחיד החדש בקרנות הפנסיה מפשט את היכולת של הצרכן לבחור, הוא מאחד את השפה, מפשט אותה והוא מבטיח כמה ברירות מחדל לטובת החוסכים. יפה.

אני רוצה להתמקד בנקודה ספציפית שבה מיישרות קרנות הפנסיה כעת קו בעקבות השינוי. 
לפני כן – שאלה: האם קרן הפנסיה היא מוצר חסכון לגיל פרישה? לא רק!

לקרן הפנסיה יש שני ראשים

אחד לגיל הפרישה ואחד לעכשיו. כלומר פנסיה אינה רק מוצר של זקנים. ממש לא. זו סיבה מספיק טובה כדי שתכירו אותה היטב. הראש השני (כלומר זה שפועל כעת) הוא ראש ביטוחי ומטרתו להבטיח למשפחה שלנו הכנסה אם נמות מחר בבוקר או אם לא נוכל יותר לעבוד מסיבה בריאותית. 

לכן, כשאנו ומעסיקנו מפרישים כל חודש כסף לקרן הפנסיה אנחנו לא רק חוסכים לזקנה אלא גם קונים ביטוח למקרה שיקרה מחר בבוקר חס וחלילה. במילים אחרות, פנסיה אינה פתרון רק לזקנה אלא גם לחיים עצמם.

איך זה קשור לתקנון האחיד החדש?

ובכן, בקרן הפנסיה ניתן לבטח רק שני מצבים: מוות ונכות. ביטוח מוות נקרא בז’רגון המעצבן ביטוח שארים. שם לא יפה, מה לעשות. שארים הם בת או בן הזוג שנשאר בחיים והילדים עד גיל 21. 
החוסך יכול לבחור מסלול המגדיר את גובה הביטוח שהוא רוצה כאחוז מהשכר. לכל קרן פנסיה היו מספר מסלולי ביטוח וכל אחד נקרא בשם אחר ובכל חברה השמות היו שונים וגם ברירות המחדל היו שונות. זה היה מאד מבלבל ורוב החוסכים היו מתקשים לדעת מה רמת הביטוח שלהם הן לשארים (מוות) והן לנכות (אי יכולת לעבוד).

התקנון האחיד מגדיר לכל החברות מספר זהה של מסלולי ביטוח, מאחד את שמותיהם באופן ששם המסלול יבהיר את משמעותו, מגדיר את מסלול ברירת מחדל ואת אופן התשלום בקרות מקרה ביטוח. שקיפות ופשטות זה טוב לנו.

איך זה נראה תכלס? 

למקרה נכות ניתן יהיה לבטח עד 75% מהשכר הקובע (ברירת המחדל) או 62.5%, 50% או 37.5%
למקרה מוות ניתן יהיה לבטח עד 100% מהשכר הקובע (ברירת המחדל) או 80%, 60%, 40%.

לדוגמא: עובד בן 34 שיש לו קרן פנסיה פעילה ושכרו 10,000 שקלים ובחר במסלול ברירת המחדל חוצה את הכביש ונדרס למוות, יקבלו אשתו וילדיו 100% משכרו (ביחד) עד גיל 21 של הילדים ולאחר מכן תקבל אשתו 60% משכרו. אם נדרס ולא מת אך לא יוכל יותר לעבוד, יקבל 75% משכרו. 

האם ניתן לשנות מסלול ביטוח בקרן הפנסיה?

כן, למשל מי שאין לו בן זוג או ילדים לא חייב ביטוח שארים ונכות מלאים. אבל!
הגדלה מחדש של גובה הביטוח עלול להתקל בסירוב מצד הקרן או בצורך בתקופה אכשרה של 5 שנים (במקרים מסויימים), לכן – זהירות! התייעצו אם אתם לא בטוחים. זו גם הסיבה שמסלול ברירת המחדל הוא המסלול עם הביטוח המקסימלי. 

כמה עולה הביטוח בקרן הפנסיה?

עלות הביטוח היא פונקציה של כמה גורמים, בעיקר:
גיל תחילת הביטוח
גובה השכר 
גובה החסכון שנצבר כבר בקרן הפנסיה

כמה אנו משלמים בפועל? ניתן לראות את המידע בדוחות הרבעוניים והשנתיים מקרן הפנסיה או לקבלם מסוכן הביטוח. להלן דוגמא: 

כמובן שיש עוד הרבה ניואנסים וכוכביות (למשל גבר המצטרף לקרן פנסיה לאחר גיל 41 כבר לא יכול לבטח למקרה מוות 100% מהשכר) אבל חשוב להכיר את הצד הביטוחי של קרן הפנסיה ולהתייעץ עם איש מקצוע אם הוא לא ברור.

לסיכום:

לקרן הפנסיה שני ראשים - אחד דואג לנו לזקנה ואחד דואג למשפחתנו במקרה שתפגע יכולת ההשתכרות שלנו מחר בבוקר. פנסיה זה לא רק לזקנים.

ראש הממשלה בנימין נתניהו הגיע השבוע לגיל 67. מזל טוב. לפי החוק הוא צריך לפרוש לגמלאות. במקומות עבודה רבים במשק היו כופים זאת עליו. יהיו בוודאי כאלה שישמחו אם יעשה זאת. אנחנו בעתידות לא מתעסקים בפוליטיקה כי אנחנו עוסקים בחיים עצמם!
אז צריך לפרוש בגיל 67 או לא? הרי לפי ההגדרות הרשמיות מי שמעל גיל פרישה נכנס רשמית לגיל השלישי או בניסוח הפחות תקין פוליטית – הוא הופף לקשיש.
זו בדיוק הבעיה. אנו שבויים בתפיסות חברתיות של המאה ה-19 וה-20 בהן אנשים חיו מספר שנים בודדות לאחר גיל הפרישה (אם התמזל מזלם והגיעו אליו). במאה ה-21 המצב השתנה. כיום הגיל השלישי הוא תקופה ארוכה של כ-20 שנה. זה הרבה זמן! זה פרק חיים רציני שכדאי לנצל בחכמה. אי אפשר רק לשמור על הנכדים במשך 20 שנה.
אין שבוע בלי שבעיתונות תופיע כתבה על משבר הפנסיות ובעקבותיה דיונים על העלאת גיל הפרישה. זהו שיח ששבוי שוב בתפיסה הארכאית והשגויה. כמו שאין צורך להוציא אדם לפרישה בכפיה כך אין צורך לכפות עליו להשאר לעבוד.
ישנם מחקרים המראים שאין קשר בין גיל תפקודי וגיל כרונולוגי. זה לבד צריך להדליק נורה אדומה אצל כל מי שרוצה לקבוע גיל פרישה אחיד לכולם.
אז מה הפתרון לאתגרים הכלכליים הנובעים מהתארכות תוחלת החיים (כמו הירידה בקצבאות מקרנות הפנסיה)?
 הפתרנות צריכים להיות יותר יצירתיים. הם צריכים להתחשב בדינמיקות המשמעותיות של שוק העבודה במאה ה-21 (כמו ריבוי קריירות וריבוי תקופות ביניים) ובהבדלים בין בני אדם מבחינה תפקודית. הם צריכים להפטר מתפיסות שגויות על ירידה ביכולות וכישורים בגיל מבוגר משום שיש הוכחות לכך שבהכשרה מתאימה אין הבדל ביכולות בין צעירים ומבוגרים. הפתרונות צריכים גם לאפשר גמישות כלכלית ולעודד תכנון כלכלי ארוך טווח לכל אחד כך שמעגלי החיים של כל אחד ישיקו ליכולותיו ושהאינדיבידואל יחיה בתחושת מימוש ורווחה בכל אחד מפרקי חייו.
מוזמנים לשוחח עוד על הנושא המרתק הזה.

---

בחלק הראשון של הפוסט דברנו על הדרמה שמתרחשת בגלל התמורות שחלות בהתפלגות הגילאים בחברה והראנו נתונים על הגידול המהיר של אוכלוסית הוותיקים. דברנו על בריאות וסיעוד ומה ניתן לעשות כדי להיות מוכנים להרעה במצב הבריאותי בגיל מבוגר.

היום נדבר על המוכנות הכלכלית לגיל שאחרי הפרישה מעבודה. זהו פוסט חשוב לקריאה לכל הגילאים ובמיוחד לצעירים.  מומלץ להקריאו לילדים לפני השינה.

בזמן האחרון יש יותר כתבות בתקשורת העוסקות בנושא הפנסיה. מדוע? הרי מדובר בנושא משעמם לאללה שכמעט אף אחד לא באמת מבין בו. אפילו המינוחים מהעולם הזה נשמעים כמו שפה גסה: הפרשות מעביד, מוטה שארים וכד’. זה הרי נורא ואיום לשוחח על כך בארוחת ששי או במפגש חברים. דמיינו את עצמכם שואלים במפגש החברתי את חבריכם “איך הפרשות המעביד שלכם?“. אין סיכוי שתוזמנו למפגש הבא. אז מדוע צצות יותר ויותר כתבות בנושא? הסיבה היא שמתחילים לראות תוצאות של הדרמה. כבר כעת יש לא מעט שממש סובלים מחסכון פנסיוני לא טוב או היעדרו המוחלט עד כדי סיפורים קורעי לב. יש עיסוק יותר פעיל של הרגולטור והמחוקק בנושא. כלומר יש חומר תקשורתי טוב לדווח. סיפורים דרמטיים עוד ימשיכו להגיע ולככב בתקשורת חובבת הדרמות. זה טוב שהמודעות עולה. מה לעשות עם זה? – בהמשך הפוסט.

בואו ננתח מדוע באמת מתחוללת דרמה וננסה להבין את מהותה.

עקרון החסכון הפנסיוני החל עוד בתקופת ביסמארק במאה ה-19 והתפתח במאה ה 20. הוא היה מבוסס על דפוס החיים התלת שלבי שתמציתו: בשנים הראשונות לומדים ורוכשים כישורים. בהמשך עובדים רוב שנות החיים תוך שימוש בידע ובכישורים שנרכשו. לקראת סוף החיים פורשים למנוחה מעבודה למספר מועט של שנים. כך חיו רבים באושר ועושר במשך עשרות שנים, כמעט עד ימינו אלה. בדפוס חיים זה אין בעיה לממן את הקצבה הדרושה לשנות הפרישה.

במאה ה-21 דפוס החיים התלת שלבי מתמוטט בגלל מספר סיבות:

• משך החיים עלה משמעותית. אחרי הפרישה מהעבודה נותרו הרבה שנים לחיות (בערך עשרים)
• הידע והכישורים “מזדקנים” מהר בהרבה מקצועות. כלומר כישורים שלמדנו בבית הספר או באוניברסיטה לא בהכרח רלוונטיים אחרי מספר שנות עבודה
  
• הגיל השלישי פעיל יותר וצרכני יותר. הוא רוצה ליהנות מהחיים ולא רק לשבת לנוח בבית
• שוק העבודה דינמי יותר ויציב פחות. מקצועות נעלמים וחדשים צצים במקומם, אנשים מחליפים מקומות עבודה בתדירות גבוהה וזאת עוד מבלי להזכיר את המהפכה התעשייתית הרביעית

מה ההשלכה של גורמים אלה (ויש עוד) על החסכון הפנסיוני שלנו?  

חסכון פנסיוני סטנרדרטי (אפילו במקום עבודה מסודר ומיטיב עם עובדיו) הוא בערך בגודל של חמישית מהשכר. כלומר, אם היחס בין שנות אי-עבודה לשנות עבודה היה חמישית אז היינו מסודרים. ראינו שמשך החיים הממוצע לאחר פרישה הוא כ 20 שנה, מכאן שעלינו לעבוד 100 שנה בשביל לשמור על אותה רמת הכנסה בפרישה. זה לא קורה ולכן אין אפשרות לשמור על אותה רמת הכנסה. אם עבדתם נאמר 40 שנה, צברתם חסכון פנסיוני שווה ערך ל 8 שנות שכר ועתה עליכם לפרוס את החסכון הזה ל 20 שנה. בקיצור רמה ההכנסה יורדת ביותר מפי 2. טוב, זה לא לגמרי מדויק כי הכסף שאנו חוסכים צובר תשואה וגודל בזמן שהוא ממתין ובכך סוגר חלק גדול מהפער

חוסר היציבות התעסוקתית והצורך לרכוש מיומנויות מחדש גורמים לקטיעה של החסכון הפנסיוני ולפעמים פיצול שלו ואף שימוש בחלקים ממנו (משיכת פיצויים וקרן השתלמות). פעולות אלו שוחקות את החסכון בצורה משמעותית כלומר רמת ההכנסה הצפויה תרד עוד יותר. קטיעה, פיצול ומשיכה פוגעים ביכולת של הכסף לצבור תשואה כפי שהזכרתי בסעיף הקודם

ככל שמשך החיים עולה קרנות הפנסיה ישלמו קצבה חודשית יותר נמוכה כדי להצליח לממן את משך החיים של כל החוסכים. זוהי המשמעות של “מקדם הקצבה” שמדובר עליו רבות (זו בעצם התאמת הפריסה של החסכון הנצבר למשך החיים הצפוי)

אלה הנקודות העיקריות. לא מסובך להבין. יש הרבה חומר קריאה מעמיק ומרתק על כל אחת מהתמורות הללו. כאמור, מטרת הפוסט איננה קורס מזורז בפנסיה אלא הדגשת חשיבות הנושא בהקשר של כלכלת המשפחה.

אנחנו לא אוהבים לבכות על מר גורלנו אלא לגשת לפתרון.
אז מה עושים?

מבינים את מהות הבעיה (עכשיו הבנו). the sooner the better, לכן מומלץ לשוחח עם החבר’ה הצעירים כי להם יש יותר מה לעשות בנידון

משקיעים מאמץ בלימוד התחום, בהבנת המונחים ובהבנת החסכונות הפנסיונים האישיים שלנו. הערכת זמן: יום עבודה. לא תהפכו ליועצי פנסיה אבל זה יספיק כדי להבין את התמונה האישית שלכם. יש המון ידע איכותי ברשת. זה פשוט ללמוד. שיעורי בית מומלצים: 1) ללמוד את המושגים הבאים ואת ההבדלים בין מושגים דומים: קרן פנסיה, איזון אקטוארי, ביטוח מנהלים, קופת גמל, קרן השתלמות, הפרשות עובד, הפרשות מעביד לתגמולים, הפרשות מעביד לפיצויים, ביטוח ריסק, ביטוח אובדן כושר, מסלול מוטה זקנה / נכות / שארים, קצבאות זקנה ושארים מביטוח לאומי, המסלקה הפנסיונית. 2) לנתח את החסכונות הפנסיונים שלכם ולנסות לצייר תמונה של ההכנסה הצפויה בגיל פרישה. החל משנת 2015 הדוחות השנתיים הנשלחים מקרנות הפנסיה וחברות הביטוח פשוטים יותר להבנה, נסו ותווכחו

מתכננים תכנית כלכלית להגדלת מקורות המימון לתקופת הפרישה. זוכרים את העיקרון הכי חשוב בחסכון כלכלי: ההיזון החוזר החיובי. במילם פשוטות, ככל שהחסכון גדול יותר כך הוא גודל יותר מהר ולכן חשוב לחסוך מגיל צעיר. הנה דוגמא פשוטה: חוסך שחסך במשך 20 שנה 10000 שקלים כל שנה בתשואה שנתית של 3% יהיו בידיו 273,000 שקלים. חוסך שחסך במשך 40 שנה באותם תנאים בדיוק יוותר עם 765,000 שקלים, כמעט פי 3 מחברו למרות שמשך הזמן הוא רק פי 2 – איזה קסם! אל תוותרו על הקסם הזה! חשוב חשוב חשוב לחסוך ולהשקיע מגיל צעיר ככל האפשר כי זה מה שיאפשר לכם חיים עם בטחון כלכלי בגיל יותר מבוגר. זה כבר לא מותרות – זה הכרח. כל שקל בגיל צעיר שמשולם על גאדג’ט או משהו אחר שלא באמת עושה את החיים מאושרים הוא שקל שיכול לגדול ולגדול פי כמה עד לגיל מבוגר. תוכלו לקנות את האייפון החדש כשתהיו באמת גדולים

עצמאים? אתם אחראים לעצמכם כי אף אחד עוד לא מחייב אתכם לחסוך לפנסיה. הכינו תכנית אם עוד אין לכם

ומה לא עושים?

מחכים לסיוע מ”הממשלה” (נו באמת) או כל סוג אחר של אי לקיחת אחריות. אם כבר, לא אתפלא אם קצבאות הזקנה הקיימות יצומצמו ויינתנו בעתיד על בסיס מבחן הכנסה (יעני, לקחת מהעשירים ולתת לעניים)

לסיכום

למדו והבינו את תמונת הפנסיה שלכם – זה משתלם. חסכו מגיל צעיר, כל הזמן מבלי להפסיק – זה מאד מאד משתלם. מגוון האפשרויות לחסוך לעתיד רק גודל. וכמובן, תיהנו מהחיים ותהיו בריאים. אתם מוזמנים להגיב כאן או בפייסבוק של עתידות ולשאול שאלות.

 

---

כבר נרשמתם לעדכונים מהבלוג בדוא”ל?