מעשה בסבא אליעזר וסבתא אלישבע והשכן טרפון המוטרפון והשכנה רבקה בת עזריה שהיו מסובין בבני ברק והיו מלינים על צרותיהן הכלכליות כל אותו הלילה. אמר השכן טרפון: הגיע הזמן לרכוש כרכרה חדשה. דרשה לו אלישבע: איכה תרכוש כרכרה חדשה ובחשבונך אין זוזי אחד? אמר טרפון: אין בחשבוני זוזי אחד אבל יש מבצעיא בן זומא והמוכר נותן לי אשראיא. דרשה רבקה: מעתה אמור אשליה ולא אשראיא. אין אנו זקוקין לכרכרה חדשה כדי לחצות את פקקי גוש דן בחרבה ובזחילה עם גוי גדול עצום ורב. כרכרתנו הישנה ספקה כל צרכינו. ותוסיף לדרוש אלישבע: ראה את סבא אליעזר אשר חסך לגיל השלישי ועתה יצלח בנכסיו ויתקיימא בזרוע נטויה ובלא מורא. ואתה טרפון חסר חסכון. מצה זו שלפניך מלאה בחורים משל לחייך הכלכליים שאינם מכולכלים. בוש לו טרפון ויאמר: הצדק בדבריכן. אמנם איני בא בימים אך כל ימי חיי הימים והלילות רבים יהיו כי ברך ה’ את עמי ונתן לו אריכות ימים בעולם הזה. ויש האומרים גם בעולם הבא. אמר סבא אליעזר: שכן יקר, אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי לכרכרה חדשה וגם לא לטלוויזיא חדת אבחנא אך זכיתי שתהא בביתי שמחה ועל שולחני מזון וברשותי מקנה פיננסי שחסכתי בו השקעתי בו כל ימי חיי ביד חזקה ובזרוע נטויה אשר יספק צרכיי כל ימי חיי הימים ואף יספק לבניי לרשת אותי ואני ומשפחתי בני חורין אנו. ישבו אליעזר, אלישבע, טרפון המוטרפון ורבקה בת עזריה כל אותו הלילה והיו מספרים ביציאה מעבדות לחירות כלכלית עד שבאו ילדיהם ואמרו להם: רבותינו, הגיע הזמן לאכול פת של שחרית ולקחתנו לבית המדרש.
דילוג לתוכן