קלכלת בחירות

הבחירות המתקרבות מאד מזכירות שוק. כל מפלגה (עסק) רוצה למכור את המוצר שלה כדי שכמה שיותר אנשים יקנו אותו. כמו כל עסק, ככל שהשיווק יותר משובח כך ההצלחה יותר גדולה, כמעט בלי קשר לאיכות המוצר. שימו לב לסיסמאות. כולן מכילות צירופים של :רק, חזק, שינוי, ברור, חדש וכד’. !Marketing is King.

מכיוון שהמכירה היא חד פעמית (לא צריך לספק שירות לאחר קניית המוצר) אז המיקוד, כמו כל שיווק טוב, הוא על הרגש. זה לא חדש וזה (לצערנו), עובד. החברה האנושית אינה מושלמת.

בתקופה הקרובה יבטיחו פוליטיקאים הרים וגבעות. אחד יבטיח לדאוג לפנסיה שלכם, שני לדירה, שלישי לקצבאות לכל החיים, רביעי יגן על התעשיה, חמישית על הפריפריה, שישית על המרקם הדמוגרפי, שביעי על השבת ועוד ועוד. 

מקור: Pixabay MstfKckVG

לכן, חשוב שנזכור כמה דברים בסיסיים שישאירו אותנו ממוקדים בכלכלה האישית שלנו ובניהולה התקין. זה המפתח לחיים של רווחה, יציבות וכמובן אושר. ובכן:

לממשלה אין עץ כסף. כל הכסף שהיא מוציאה מגיע מהאזרחים. כשפוליטיקאי רוצה להגדיל הוצאה הוא עושה זאת מכיסכם
אין גוף שנקרא מדינה. יש רק ממשלה. המדינה היא האזרחים
הנושאים שמשפיעים על חיי היום יום הם לרוב היותר אפורים ופחות פופולריים. אנחנו פותחים את היום עם הפקק בדרך לעבודה ולא עם האיום האיראני. עודדו את הפוליטיקאים לעסוק בהם ולא בפופוליזם (יש כמה צדיקים)
רוצים להשפיע? למדו נושאים לעומק ולא בפייסבוק או ווטסאפ. דעות שונות זה סבבה. פייק ניוז, רדידות והתעלמות מנתונים - לא
רוב הפוליטיקאים אינם אנשי כלכלה. במקרה הטוב יקחו לעצמם אנשי מקצוע טובים לעזר. במקרה הפחות טוב יעשו נזק. 
הפוליטיקה הישראלית מוטה קבוצות זהות קטנות. שאלו את עצמכם האם בכל פעם שאני מבקש לדאוג לקבוצה הקטנה זה בא על חשבון שאר החברה? אם כן, נגרם נזק. כשכל אחד דואג לקבוצה שלו, כל אחד מרוויח קצת ומפסיד הרבה. החכמה היא למצוא פתרונות שגם אם מסייעים לקבוצה אחת אינם פוגעים בשאר חברה. לפעמים עדיף שקבוצה קטנה תוותר לטובת כלל החברה. צריך אומץ לכך.
הכי חשוז לזכור: הרוב המוחלט של מה שקורה לנו בחיים הוא באחריותנו. תודה לאל אנחנו חופשיים ואחראים לגורלנו. אף אחד לא ידאג לעתידכם הכלכלי אם אתם לא תעשו זאת בתבונה ובאחריות. לא הממשלה ובטח לא "המדינה". 
זה ממש אפשרי לחיות ברווחה ויציבות כלכלית, לא בזכות הממשלה אלא למרות הממשלה. כל מה שצריך זה לזכור את הכללים הבסיסיים הללו ולקבל הדרכה מעשית אם צריך.

איזו מדינה, איזו מדינה, מיוחדת במינה.  איחולי בחירות מוצלחות והיזהרו באוטובוסים! 

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

שר האוצר וכלכלת המשפחה

בדרך כלל אינני כותב בבלוג ביקורת על מהלכי ממשלה. זה לא שאין לי, פשוט הבלוג מתמקד בכלכלת המשפחה ובמה שהאזרח יכול לעשות בעצמו למען כלכלתו. בנוסף, אין לי מספיק נפח אחסון לכמות הטקסט. לתפיסתי, ממשלה היא גוף גרוע כלכלית בגלל שהוא בנוי על יסודות פוליטיים שלפעמים הקשר בינם ובין תבונה ויעילות כלכלית חלש. בתפיסה זו, האזרח צריך לדאוג לכלכלתו לא בעזרת הממשלה אלא למרות הממשלה. עד כאן פוליטיקה.

אז למה אני הולך לספר על מהלכיו האחרונים של שר האוצר כחלון הקרויים תכנית נטו למשפחה ? משום שההתנהלות של מקבלי ההחלטות בעניינה מקבילה מאד להתנהלות לקויה של משפחות שפגשתי ולקבלת החלטות שגויות בכלכלת המשפחה. אסביר את ההקבלה ומה ניתן ללמוד ממנה:

“התוכנית מתבססת על נתוני הרבעון הראשון של שנת 2017 שהסתיים עם עודפי גביית מסים של 1.6 מיליארד שקלים וכן על תחזית הצמיחה המעודכנת של הכלכלן הראשי במשרד האוצר”. במילים פשוטות, ההכנסות ברבעון האחרון היו גבוהות מהמתוכנן. האם ההכנסות גבוהות מההוצאות? לא. לממשלה גרעון (מינוס) של מעל 700 מיליארד שקל. כרבע מתקציב הממשלה הולך להחזר חובות. זה כשלעצמו אינו חריג עבור מדינה ולישראל אפילו גרעון נמוך בהשוואה להרבה מדינות אחרות ברמתה. עם זאת, הציבור יכול לטעות ולחשוב שלממשלה יש עודף כסף. למשפחה (להבדיל מממשלה) אסור שיהיה גרעון שוטף! נניח, שבחודש מסוים נכנסת משכורת גבוהה מהמצופה (קבלנו בונוס נגיד) אז מה נעשה? נשתמש במודל ארבעת השקלים שעליו בנינו את התקציב שלנו: שקל ראשון להחזר חובות, שקל שני להגנות וביטוחים, שקל שלישי לחסכון ליעדים ושקל רביעי לצריכה שוטפת. לפיכך, כל גידול בהכנסה (זמני או קבוע) צריך לעבור דרך המודל. התוצאה ברוב המשפחות היא שהעודף יופנה לטובת האצת החזר הלוואה או הגדלת החסכון ליעדים (למשל לגיל השלישי). יתכן שהעודף ישמש גם לצריכה שוטפת (נגיד חופשה משפחתית) אבל כהחלטה התואמת את המודל ואת האסטרטגיה הכלכלית המשפחתית.
“מדינת ישראל אומרת היום בקול צלול וברור לישראלים עובדים שהיא יודעת לתת ולא רק לקחת”. כאן, כמי שחושב שהממשלה אינה גוף יעיל אני שמח על כל הפחתת מיסים אם כי הבחירה הספציפית תמוהה בעיני. כעקרון אני חושב שאחרי שאזרח שילם מס הכנסה ונשאר עם הכנסה פנויה צריך להניח לו לנפשו. שלמתי לכם, תעזבו אותי. בישראל, נטל המיסים העקיפים (על צריכה) הוא גבוה ומעצבן (זוכרים את המיסים המטורפים על הדלק ועל המכוניות?) ומשפיע מאד על יוקר המחיה. בנוסף, מכסים ומיסי יבוא מצמצמים תחרות ותורמים עוד יותר ליוקר המחיה. לכן טוב שהופחתו במקרה הסימלי הנ”ל וכן ירבו.

כחלון וביבי
שר האוצר והבוס

עם זאת, האם הפחתת מיסי קניה על טלפון סלולרי היא בעדיפות חברתית כלכלית עליונה? לא, להיפך. שדרוגיו התכופים של טלפון סלולרי הם משאבת הוצאות מיותרת למשפחה שרכישתה נובעת לרוב משיקולי רגש, תשוקה וכניעה לשיווק אגרסיבי יותר מאשר תועלת כלכלית. האם לא היה עדיף לטפל בהורדת מכסים על מוצרי מזון אשר מהווים נטל כלכלי יותר גבוה על רוב המשפחות? לדעתי כן, אבל שוב, זה בלוג כלכלי ולא פוליטי. שלמו מיסיםמשפחה צריכה לעצור מדי פעם ולחשוב על סדר העדיפויות הכלכלי שלה. החיים בחברת שפע וריבוי הרעש הצרכני לפעמים מסיטים אותנו מהחיים שאותם דמיינו לעצמנו ומהתאמתם לערכינו. יש דרך יותר יעילה למשפחה להקטין את נטל המס העקיף – לצרוך פחות מוצרי מותרות, במיוחד כאלה הממוסים בכבדות (מכוניות למשל).

יש לי עוד מה להגיד על ההטבות הניתנות כפונקציה של מספר הילדים אשר מפלות משפחות מעוטות או חסרות ילדים, אולם ברוח הפולניות השורה עלי אשמור אותם לפלטפורמות אחרות.

לסיכום, כרגיל, התעלמו מהרעש הפוליטי והתקשורתי, מיסים עוד יעלו וירדו. כלכלת המשפחה שלכם תלויה בכם ולא בממשלה. אל תצפו מהממשלה לכלום, בנו ותחזקו אסטרטגיה כלכלית ארוכת טווח שאינה תלויה בסיוע חיצוני. רק כך תבטיחו את עתידכם הכלכלי. מה דעתכם?

צפו: שר האוצר בראיון ישן על רפורמת הסלולר


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.