לאחרונה אני פוגש יותר ויותר צעירים עם תפיסת עולם שגויה על הפנסיה שלהם. רובם אנשים אינטיליגנטים שבבית הספר שלהם דילגו על מקצוע הליבה שנקרא פנסיה. עד היום אינני מבין איך מערכת חינוך שתפקידה להכין את ילדינו לחיים, מתעלמת מהשליש האחרון של החיים, אבל זה לדיון אחר.
הבעיה היא שכל החלטה פנסיונית שנלקחת בגיל צעיר יש לה השפעה גדולה בהמשך הדרך בגלל אפקט הזמן. השפעה של משיכה או הפקדה בגיל 25 בהשוואה לאותה פעולה בגיל 50 היא פי כמה יותר משמעותית על רמת ואיכות החיים בשליש האחרון שלהם.
החל מ 2008 יש חוק פנסיה חובה בישראל. החל מ 2017 הוא חל גם על עצמאים. עצם החיוב בחוק יוצר רתיעה ואנטגוניזם, זה טבעי. גם אני לא אוהב כפיה משום סוג. ישנם חבר’ה צעירים הלוקחים את הרתיעה רחוק מדי ולתפיסתם הממשלה לוקחת את הכסף שלהם לעצמה ולא בטוח שאי פעם יראו אותו. הם יאמרו דברים כמו “אני יודע לנהל את כספי”, “אינני צריך את גופי הפנסיה הרמאים שינהלו לי את הכסף, יעשקו אותי בדמי ניהול ולא ישאירו לי כלום, תודה, אסתדר לבד”, “פנסיה זו תרמית פירמידה”. אפשר לתבל את המשפטים גם ב”טייקונים, כולם מושחתים, גנבים” כדי להוסיף טעם לתבשיל.
הגם שאידיאולוגית אין כל רע בלנהל כסף לבד, כל שאר המשפטים פשוט שגויים. הם לא נובעים מטפשות אלא מבורות כלכלית עם פוטנציאל נזק עצום.
בפוסט הקצר להלן אדגיש עשר תובנות חשובות לנושא החסכון הפנסיוני שכדאי לזכור ולהכיר. על בסיס אלה אפשר להעמיק ולשוחח על דרכים לשפר את החסכון ולייעל אותו.
עקרונות הבסיס
- רוב הכסף שהולך לחסכון הפנסיוני שלי הוא בכלל לא כסף שלי בעת ההפקדה. רובו, כשני שלישים, באים בכלל מהמעסיק שלי ישר לתוך הפנסיה. אם לא היה מפקיד לי אותו לפנסיה, בנוסף לשכר הרגיל שלי, לא הייתי מקבל את הכסף הזה בצורה אחרת! זו מתנה נהדרת.
- הכסף שאני (כשכיר) מפקיד לפנסיה הוא רק כ 6 עד 7 אחוז מהשכר שלי, ועליו אני מקבל עוד זיכוי (החזר) ממס הכנסה (עד תקרה מסויימת). לא סוף העולם. שוב, אפגוש את הכסף הזה בגיל הפרישה, הוא לא נעלם.
- כל הכספים שמופקדים לפנסיה פטורים ממס בעת ההפקדה (טוב, רק עד שכר של כ 25,000 שקלים אבל זה מספיק לרובנו).
- כל הרווחים שנצברים בתכניות הפנסיוניות פטורים ממס רווח הון.
- יש בתכניות הפנסיוניות כברירת מחדל ביטוחים נגד מוות ונכות המגנים על משפחתי כאשר נפגעת יכולתי לפרנס. גם על מסלולי הביטוח יש לי שליטה אבל כדאי להתייעץ לפני שינוי בהם. זכרו שרק מי שבריא מתקבל כמבוטח. אם יצאתי מהביטוח וחליתי, כבר לא אוכל לחזור.
- ניתן וכדאי לשלוט על מסלולי ההשקעה במוצרים הפנסיוניים. אני צעיר? מוטב שאשקיע במסלול עם סיכון גבוה ופוטנציאל רווח יותר גבוה לאורך זמן. אני מתקרב לגיל פרישה? אצמצם את הסיכון. אני תותח בהשקעות? אוכל לנהל חלק מהחסכון בצורה עצמאית לחלוטין.
- האם גופי הפנסיה גנבים? לא, להיפך. הם רוצים שתרוויחו מההשקעות שהם עושים בכספכם כדי שתישארו אצלם. הם מעסיקים אנשי מקצוע בהשקעות. הם גם יכולים להשקיע במוצרי ואפיקי השקעה שאינם נגישים לאדם הפשוט, גם אם הוא תותח על. מבט על תשואות העבר מראה שבסך הכל הם עושים עבודה לא רעה. עדיין לא מרוצים? חזרו לסעיף 6.
- כספי פיצויים? שם שגוי לכשליש מהחסכון הפנסיוני שלי. השם השגוי הוא שריד ארכאי למאה הקודמת בה הזכות לעבוד במקום מסויים היא זכות קדושה וכל הפוגע בה יפצה את הנפגע. במאה ה-21 שוק העבודה הוא דינמי, אין שום דבר קדוש במשרה וזכותו של מעסיק ומועסק להפרד כידידים ולהמשיך הלאה בחיים. כולם גם עושים זאת. בקיצור – כספי פיצויים נשארים לגיל פרישה. נו, שישנו להם כבר את השם, למען השם.
- קרן השתלמות – משתלם להשאיר גם אותה לגיל פרישה. ככל שהיא תגדל ותתפח כך תגדל הטבת המס המצטברת בה. יש מעט הנאות בחיים כמו התענוג לא לשלם מס.
- כמה תחיו? אל תסתכלו על סבא וסבתא. אם אתם צעירים, תבנו על מספר תלת ספרתי, כלומר 100 שנה. זה המון. גיל הפרישה לא מתקדם עם הגידול בתוחלת החיים, כלומר תבנו על 30 שנה ויותר של חיים ללא הכנסה מעבודה. את זה, מתכננים כבר עכשיו! ככל שאתם צעירים, יותר טוב. יש מצב שתרצו או שתצטרכו לעבוד גם בגיל זקנה, זה לא בהכרח רע אבל צריך להתכונן לכך מבחינת רענון כישורים וידע. אני מניח שחלוקת “ישראל היום” בסרבל אדום, בצומת, בשמש הקופחת לא תהיה הבחירה הראשונה.
- אבל מה עם יוקר המחיה? נכון. יקר לחיות בארץ. זה מחייב לעשות בחירות:
- לחיות בהווה ברמת חיים מקסימלית ולצנוח לרמת חיים נמוכה בגיל זקנה
- לחיות ברמת חיים סבירה כעת עם חסכון משמעותי וקבוע לגיל זקנה כדי לשמור על אותה רמת חיים בהמשך הדרך
- לעבור לחיות בחו”ל
העולם הפנסיוני בישראל מורכב, לטעמי יתר על המידה. אבל הוא לא צריך להרתיע. הבסיס ממש פשוט. יש אנשי מקצוע בתחום שיציפו אתכם בז’רגון מבלבל ויש כאלה שיוכלו להסביר את הדברים החשובים בשפה של אנשים נורמלים. אני משתדל להיות בקבוצה השניה. אחרי הכל, כולנו רוצים לחיות בחברה בה אנשים מקיימים עצמם בכבוד וחיים באיכות חיים. איננו רוצים להיות נזקקים וגם לא להיות מוקפים בנזקקים.
ההזדמנות האמיתית שיש לנצל היא ההזדמנות לשיח כלכלי עם הילדים. לדבר איתם על משמעות הכסף, מאין הוא בא, אפקט החסכון וההשקעה, משמעות ההתאפקות כדי להגיע ליעד יותר גדול ומשמעותי ועוד. זו הזדמנות נהדרת שהילדים רק יודו לכם עליה בעתיד. נצלו אותה.
ובכן, בקופתו של הילד הצטברו מעל 40000 שקלים, אפילו שהשקענו רק 18000. יפה, לא? כמובן זו רק דוגמא, לא ניתן להבטיח תשואה וכו’ וכו’ וכו’. אבל בואו נחשוב מה יקרה אם הנער ימשיך כך עד כמעט גיל הפנסיה? נסו לעשות סימולציה של 60 שנה. המספרים המדוייקים לא חשובים אבל שוב, זו הזדמנות נהדרת לתרגל חסכון והשקעה ולהבין את עקרונותיהם הבסיסיים. זו הגדולה של דמי החנוכה. 
משפחה צריכה לעצור מדי פעם ולחשוב על סדר העדיפויות הכלכלי שלה. החיים בחברת שפע וריבוי הרעש הצרכני לפעמים מסיטים אותנו מהחיים שאותם דמיינו לעצמנו ומהתאמתם לערכינו. יש דרך יותר יעילה למשפחה להקטין את נטל המס העקיף – לצרוך פחות מוצרי מותרות, במיוחד כאלה הממוסים בכבדות (מכוניות למשל).