תגית: הדרכה כלכלית

כמה עולה קילו אוכל? קצת מורכב לענות על כך. אבל – חשוב לנסות. אם תצליחו – תראו שתצליחו לחסוך הרבה כסף. לכן זה חשוב.

אדם בוגר ממוצע אוכל ביום קצת פחות מ 3 ק”ג של מזון. אפשר לחשב כמה זה עולה אבל זה מסובך, כי המזון שאנחנו אוכלים אינו רק חומרי הגלם אלא תוצאה של בישול, אפיה, טיגון, חליטה וכיו”ב פעולות.

אז בואו ננסה משהו יותר פשוט. בואו נחשב כמה עולה קילו מכל מוצר מזון שאנחנו קונים בסופר. עכשיו תראו דברים מעניינים.

המקרה הכי קל הוא פירות וירקות. אלה באים בתפזורת (בינתיים) ומתומחרים בקילוגרם. פשוט ונח. אגב, רוצים כלל אצבע? אל תקנו פירות וירקות במחיר דו ספרתי. מחיר העגבניה עלה ל 12 שקלים? אל תקנו. אננס עולה 35 שקלים? תזמינו מחו”ל. זו צרכנות בסיסית ויש לה המון עוצמה.

עם כל שאר המוצרים זה יותר מסובך. מדוע? הסיבה העיקרית היא שכמעט כל מוצרי המזון ארוזים היטב. זה לא כדי לעשות לנו נח אלא כדי שאפשר יהיה לתמחר אותם במחיר גבוה יותר. היכנסו לסופר ותראו שכל המדפים מלאים באריזות, אך ורק אריזות. זה יפה, זה אסתטי וזה יקר. אם תלכו לשוק תראו שיש (עדיין) הרבה מוצרי מזון בתפזורת. קטניות, תבלינים, קפה, תה ועוד והכול במחירים זולים יותר. אבל עדיין, לא לכל אחד מתחשק ללכת לשוק או שיש לו זמן לכך. הסופר מספק נוחות בקניה שיש לה ערך כלכלי.

מה בכל זאת אפשר לעשות?

הדבר הבסיסי הוא לחשב כמה עולה קילו של המוצר שאנו קונים ולהפעיל כלל אצבע פשוט ודומה לזה של הפירות והירקות:

פחות מ 10 שקלים – טוב
בין 10 שקלים ל 50 שקלים – סביר
בין 50 שקלים ל 100 שקלים – עלול להיות יקר מדי. יש אלטרנטיבות?
מעל 100 שקלים – יקר

כמובן שכלל אצבע הוא רק כלל אצבע אבל מיד נראה כמה דוגמאות מעניינות. הבה נתחיל.

אתחיל עם הפייבוריט שלי. המוצר האהוב עלי ביותר מבחינה מניפולטיבית – תה. בגרסה הפופולרית שלו הוא ארוז 3 פעמים: 1.5 גרם תה, ארוזים בתוך שקיקיות שעטופות בתוך עטיפיות שארוזות בתוך קופסה. המחיר בהתאם. בואו נבדוק:

טוב זה באמת מוגזם, אבל בכל זאת מאד פופולרי. ואם תתטענו שזה רק בגלל שמדובר בלימונית ולואיזה אז תבדקו ותראו שגם אריזות דומות אחרות נמכרות במחירים דומים. בואו נבדוק את התה הכי פחות ארוז – גרגרי תה במשקל. לדוגמא:

אבל למי יש כח לבשל תה בקנקן כמו שסבתי היתה עושה? מה אנחנו אנגלים? טוב, לפחות חפשו אריזת חסכון בה לא כל שקיקית ארוזה לה במעטפית נפרדת:

אין ספק שהיכולת למכור מוצר ארוז במחיר פי כמה ממחירו הלא ארוז היא גאונית. מחיר קילוגרם תה בשווקי הסחורות העולמיים הוא כ 10 שקלים. 

סיכום ביניים: יש תה ב 459 שקלים לקילו, 119 שקלים לקילו ו 40 שקלים לקילו. 

מה עם קפה? אותו דבר. יש קפה ב 177 שקלים לקילו ויש ב 40. אני אגב, קונה קפה אצל הקפאי האישי שלי בוואדי ניסנס. נטחן במקום, טרי ואיכותי.

מה קורה כאשר אותו מוצר נמכר באריזות שונות? דברים מופלאים. להלן כמה דוגמאות:

זה אותו המוצר!! קנו כבר מלחיה טובה...

זה אותו המוצר!! שמרו את הצנצנת...

זה אותו המוצר!! קנו אותו אצל הגברת הנחמדה במעדניה שפורסת את הגבינה במקום...

נקנח במעדן חלב. ישראל כידוע היא מעצמה של מעדני חלב. רמת היצירתיות מרקיעה שחקים. גם במחירים. מי לעזאזל המציא  מעדן מילקי שמשקלו 138 גרם? מי חשב על המספר הזה בדיוק? זה שלא רצה שתדעו כמה עולה קילוגרם. התשובה היא 34 שקלים. כולה מעדן חלב… גביע לבן (גיל) למשל עולה 7.20 לקילוגרם. נכון שזה לא מילקי אבל עם קצת דבש או סוכר הוא יכול להיות (אולי) אכיל. 

סיכום

הסופרמרקט המודרני אינו השוק של פעם. הוא בית עסק שמטרתו לשווק לנו מוצרי מזון (בעיקר) באריזה אטרקטיבית ורווח מקסימלי. אפשר לחזור לעשות קניות בשוק אך אפשר גם לתרגל צרכנות חכמה בסופר. שיטת כמה עולה קילו , יחד עם שיטות נוספות תעזור לכם לקבל קנה מידה אמיתי למחיר האוכל. זה נהיה קל עם הזמן. נסו. 

פחות מ 10 שקלים - אחלה. יותר מ 100 - יקר. בין 10 ל 100 - הפעילו שיקול דעת. 

מה דעתכם?

(המחירים נלקחו מאתר pricez.co.il)

הסטטיסטיקה מראה שבסבירות גבוהה כולם מתים. אבל רק אחוז מאד קטן מת באמצע החיים. מעבר לטרגדיה הנוראה יש לכך השלכות כלכליות קשות שניתן וצריך להיערך אליהן. המקרה הטרגי של תאונת המנוף ביבנה השבוע הזכירה לנו זאת ועם כל הצער כדאי מאד להתכונן כלכלית למוות באמצע החיים, שלא נדע.

כשאדם שמפרנס אנשים אחרים מת, האנשים הללו נפגעים כלכלית. לכן, יש להגן עליהם ולהבטיח את המשך פרנסתם.

איך עושים זאת?

הדרך הפשוטה היא לקנות ביטוח חיים. מי שקונה הוא זה שמפרנס. מי שמקבל את הכסף במקרה המוות הוא מי שהקונה החליט (לפני מותו כמובן). ביטוח חיים הוא מוצר פשוט. אם קנית נאמר ביטוח לחצי מליון שקל אז בעת המוות יקבלו המוטבים (מי שאתה קבעת) את הכסף בלי יותר מדי שאלות. הכסף הזה יסייע להם כלכלית בהמשך החיים ולמעשה יחליף אותך כמפרנס. אפשר לקנות כל סכום ביטוח שרוצים.

ביטוח חיים קונים כאשר אנחנו בריאים, וממשיכים לשלם עליו כל זמן שרוצים אותו. כל עוד משלמים את הפרמיה אז חברת הביטוח לא יכולה להפסיק את הביטוח גם אם אנחנו כבר לא בריאים. עם זאת, לא ניתן להצטרף לביטוח חיים חדש אם אנחנו לא במצב בריאותי טוב.

כמובן שמי שלא תומך כלכלית באף אחד לא באמת צריך ביטוח חיים.

לא להתבלבל עם ביטוח חיים צמוד משכנתא – כאן הבנק הוא זה מקבל את הכסף כדי לשלם את המשכנתא.

מה עם קרן הפנסיה?

שאלה טובה. בקרן הפנסיה יש כיסוי למקרה מוות למי שהוא עמית פעיל (כלומר מפקיד בצורה שוטפת). אך הפיצוי קצת שונה. במקום סכום חד פעמי, הקרן משלמת קצבה לבן הזוג לכל חייו ולילדים עד גיל 21. מה גובה הקצבה? תלוי בגובה השכר המבוטח בקרן ובמסלול הביטוח שנבחר. בד”כ בן הזוג יקבל 60% מהשכר המבוטח. מומלץ מאד לבדוק זאת.

מה עם חסכונות פנסיוניים אחרים כמו ביטוח מנהלים, קופת גמל וקרן השתלמות?

אלה ישלמו למוטבים (כלומר מי שהחוסך קבע מראש) את סכום החסכון. אם לא נקבעו מוטבים אז ליורשים.

שימו לב – מוטבים הם מי שקבענו בעצמנו, אבל אם החיים שלנו השתנו והתגרשנו למשל אז כדאי לעדכן את המוטבים אחרת הגרוש יקבל את כספי החסכון שלנו. אופס.

שימו עוד לב – גם אם יש צוואה או צו ירושה אז המוטבים יגברו עליה ברוב המקרים.

מה עוד מומלץ?

אחת לתקופה, נגיד מקסימום פעם בחמש שנים, לוודא שכל הכיסויים הביטוחיים למקרה מוות תקינים ותואמים את הצרכים של המשפחה.

איך יודעים אילו הגנות כלכליות יש לי כעת?

אפשר להוציא דוח מהמסלקה הפנסיונית או לבקש מסוכן הביטוח שלנו דוח כזה. אפשר גם לנצל את ההזדמנות ולנסות להוזיל את הביטוח אם אנחנו בריאים. וכמובן, לא לשכוח לוודא שהמוטבים עדכניים.
אפשר גם להסתייע בנו לבדיקה כזו. 

לסיכום

הדבר הכי נורא שיכול לקרות למשפחה שחוותה מוות באמצע החיים הוא שהיא בנוסף לכך גם תקרוס כלכלית. חובה על כל אחד לדאוג שזה לא יקרה במשפחתו.

 

 

כתבתי בעבר על התהליך של סיכום שנה כלכלית במשפחה. אני שב וממליץ לכל משפחה לבצע אותו. יש משהו בתהליך סיכום שנתי שמאפשר מבט מגבוה על ההתנהלות היומיומית המשפחתית.

הבסיס לניהול היומיומי של כלכלת המשפחה הוא כמובן מעקב ורישום הוצאות (והכנסות). אפשר לעשות זאת בתדירות שבועית או חודשית. אנחנו עושים חודשית. במקביל חייב שיהיה תקציב מסודר שמחולק למרכיבי ההוצאות השונות ותואם לתכנית הכלכלית של המשפחה. את התקציב אפשר לעדכן אחת לשנה כדי להתאימו לשינויים בצרכים. 

עכשיו אני רוצה לשתף אתכם בתהליך המשפחתי האישי שלי לסיכום שנת 2018.

במובן מסוים זה מזכיר פגישה עסקית שהרי ניהול כלכלת משפחה דומה במובנים מסויימים לניהול עסק.

למעשה מדובר בפגישה שכוללת שלושה שלבים: ניתוח נתונים, הסקת מסקנות והחלטת החלטות לגבי השנה הבאה. אנחנו נוהגים להוסיף אלכוהול כדי שהשיח יזרום בקלות. מומלץ אך אין חובה.

אצלנו במשפחה אני אחראי על סיכום הנתונים השנתי למרות ששני בני הזוג אחראים לביצוע המעקב השוטף ברמה החודשית ומודעים לתקציב וסעיפיו.

בסך הכל שמרנו על מסגרת התקציב אבל היו חריגות בכמה סעיפים והן הועלו לדיון. בהשוואה לשנה שלפניה ראינו שהיו שינויים בחלק מסעיפי ההוצאה בגלל שינויים בחיים (שגרמו לשינוי בתקציב) ובגלל פעולות כלכליות שננקטו ביוזמתנו. כמה דוגמאות:

 הוצאות הדלק עלו ב 15% (בגלל שינוי במקום העבודה)

 הוצאות על נסיעות לחו”ל עלו במעל 30% (נסיבות משפחתיות)

 אחזקת הרכב עלתה ב 15% אך ביטוחי הרכב הוזלו.

 הוצאות רפואיות עלו ב 24% (יתכן שאנחנו מזדקנים?)

 נוספו סעיפי הוצאה חדשים כמו תחבורה שיתופית, אך זה גרם להפחתה בסעיפים אחרים כמו תחבורה ציבורית או רכב פרטי

 ההוצאה על טלפון סלולרי ירדה ב 40% בגלל שיפורים שבצענו מול הספקים.

 ההפרשה לפנסיה עלתה כתוצאה מהחלטה שלנו.

אחרי שניתחנו את הנתונים ובחנו אותם מול התקציב שוחחנו על שינויים שקרו בשנה שחלפה, חלקם היו צפויים וחלקם לא. שוחחנו על דרך ההתמודדות הכלכלית שלנו עם כל מה שקרה בשנה שחלפה.

בשלב ההחלטות ביצענו כמה שינויים בתקציב: הגדלת תקציב הדלק למשל, הקטנת התקציב למזון ועוד. אדגיש שכל שינוי מצריך הצדקה. 

בנוסף, החלטנו לעדכן סדר עדיפויות ולהקטין הוצאות בדברים שלא משרתים את צרכינו. למשל:

 החלטנו לוותר על המנוי לכבלים ולעבור לנטפליקס – חסכון של 2250 שקלים בשנה.

 החלטנו לשדרג עוד את חבילות הסלולר ולחסוך עוד כמה מאות שקלים בשנה.

 החלטנו לטפל ברכב במוסך רגיל ולא במוסך היבואן.

מעבר לכך שום דבר דרמטי וטוב שכך. סיימנו ללגום והלכנו לישון. נפגש שוב אחרי סיום שנת 2019.

 לקינוח, עוד כמה נתונים על סעיפי הוצאות מאד חשובים משנת 2018:

חומוס – 1209.50 שקלים
מרק תימני – 767 שקלים (חבל שלא יותר)
פלאפל – 320 שקלים

זהו. בהצלחה 2019 

חג החנוכה הוא חג של הזדמנות נהדרת. כלכלית משפחתית כמובן.
מנהג הוא לתת דמי חנוכה לילדים. שורשי המנהג כנראה בחיקוי מנהג הענקת המתנות של חג המולד. ואולם, כמיטב המסורת היהודית, לקחו את המנהג של השכנים, עגלו כמה פינות ושיפרו את העסק. אחרי הכל, מדוע לטרוח וללכת לחנות, לקנות לילד מתנה (ספר) שאיתה הוא יצטרך ללכת שוב לחנות ולהחליפה במשהו שהוא באמת רוצה (משחק)? מסורבל. לטס קאט ד’ה בולשיט ופשוט ניתן לו כסף. הגיוני.

ההזדמנות האמיתית שיש לנצל היא ההזדמנות לשיח כלכלי עם הילדים. לדבר איתם על משמעות הכסף, מאין הוא בא, אפקט החסכון וההשקעה, משמעות ההתאפקות כדי להגיע ליעד יותר גדול ומשמעותי ועוד. זו הזדמנות נהדרת שהילדים רק יודו לכם עליה בעתיד. נצלו אותה.

גם אני רוצה לנצל את ההזדמנות כדי להציע תרגיל לחנוכה. מי שרוצה יכול בקלות ליישם. נגיד שבמקום לתת דמי חנוכה במזומן לילדים בחג, נרכוש בכסף (רצוי לאסוף גם מהסבתות) נייר ערך שמתאים להשקעה לטווח ארוך, נגיד תעודת סל של מדד המניות העולמי, או של S&P500 או קרן נאמנות גמישה או משהו דומה. לא קריטי לצורך התרגיל. כל שנה בחנוכה, נרכוש עוד מאותו נייר ערך בשווי דמי החנוכה לאותה שנה. לא ניגע בהשקעה עד הגיעו של הילד לגיל 18. בגיל 18 נציע לו למכור את ההשקעה או להמשיך להחזיק בה. עשיתי סימולציה של התרגיל הזה על דמי חנוכה שנתיים של 1000 משנת 1999 ועד היום, כלומר 18 שנות השקעה של 1000 שקלים בשנה. השקענו בתרגיל במדד S&P500. ובכן, בקופתו של הילד הצטברו מעל 40000 שקלים, אפילו שהשקענו רק 18000. יפה, לא? כמובן זו רק דוגמא, לא ניתן להבטיח תשואה וכו’ וכו’ וכו’. אבל בואו נחשוב מה יקרה אם הנער ימשיך כך עד כמעט גיל הפנסיה? נסו לעשות סימולציה של 60 שנה. המספרים המדוייקים לא חשובים אבל שוב, זו הזדמנות נהדרת לתרגל חסכון והשקעה ולהבין את עקרונותיהם הבסיסיים. זו הגדולה של דמי החנוכה. חג שמח !

נ.ב. נצלו את ההזדמנות גם כדי לנטרל שימוש במילים בעייתיות כמו לבזבז כסף כמו בדוגמא כאן. 

 

הלילה יתחיל להימכר האייפון 10 בישראל. ללא ספק על הסקאלה שבין מוצר שאני צריך ומוצר שבא לי האייפון הוא אולי הסמן הימני ביותר. עכשיו, זה בסדר גמור לרכוש דברים שעושים לנו טוב בכל צורה שהיא. אחרי הכל לא באנו לעולם רק כדי לכלות את ימינו באכילה, שינה ומילוי שאר צרכינו הבסיסיים.

הסיבה שהאייפון עומד כמעט בקצה הימני של הסקאלה של צריך/בא-לי הוא השילוב בין מוצר שתכליתו לתת מענה לצרכים רגשיים ומחירו היקר (5000 שח וו.ת.פ.!). יש עוד מוצרים כאלה, חלקם חוצים גם סקאלות חוקיות ומוסריות אבל זה לדיון אחר.

עם זאת, מבחינה כלכלית כדאי להדגיש כמה נקודות:

1. מתן מענה כלכלי לצרכי בא-לי צריך להתבצע אחרי שהצרכים הבסיסיים יותר מולאו, כולל הגנות כלכליות, חסכון ליעדים לטווח ארוך ובינוני וכד'
2. חסכון ליעדי בא-לי צריך להתבצע מראש כמו לכל יעד אחר
3. אין שום צידוק לשימוש באשראי למימוש יעד בא-לי. פשוט לא.

ובנימה חברתית: אין צידוק, לא כלכלי ולא מוסרי, לא כעת ולא בעתיד, לבוא בטענות כלפי מישהו בטענת חוסר יכולת כלכלית כאשר נקודות 1,2,3 לא מולאו. כאזרח, אני רואה חוסר צדק מוסרי לדרוש קצבאות מהמדינה כאשר אני משתמש בכספים לרכישת בא-לי יקרים. כמדריך כלכלי, חשוב לי להדגיש את ההקפדה על התנהלות ואסטרטגיה כלכלית משפחתית נכונה כהכרח להצלחה בחיים הארוכים המצפים לנו.

איחולי אושר ועושר לכולנו.